המעבר לאלהי שם
בראשית פרק ו (פסוקים א עד ד)
לא שיקולים שאינם עקרוניים הובילו לשינוי
ו, א: ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם.
ויהי כאשר קבוצת האנשים שחיה לפי שיטת "האדם בארץ" החלה לגדול יפה ובתוכה היו בנות.
ו, ב: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.
ויראו בני התרבויות האחרות את בנות הקבוצה כטובות להם ובכלל. ויקחו מהן כחוק, בהתאם לנהוג בקבוצת האדם - אחרי שהתרועעו עמן כדרכן.
בנות הקבוצה חונכו לפי שיטת "האדם בארץ". הן היו בנויות ברוח השיטה. עצמאיות, חופשיות, משכילות, ערכי המדע וההיגיון נעלים בעיניהן, יש בהן כבוד לכל אדם ובין היתר מהבחינה המינית הן היו חופשיות. הן היו בעלות נטייה למצוא זוגיות מושלמת (להתבשש) בטרם יחליטו להקים משפחה, אם בכלל היו מחליטות על כך. הן חיו בחברה שמאמינה בהענשה פנימית של האדם על ידי הטבע של "ארצו" ולכן ההתרועעות עמן לא הייתה מסוכנת.
הערות: בני האלהים = בני התרבויות האחרות.
ו, ג: ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
ויאמרו מובילי שיטת "האדם בארץ": לא ידון שרוח אדני קיימת באדם מת. לא במת רגיל ולא במת "משוכלל" שגם עוטה בשר לעלם - מומייה.
לא יידונו הצעות הריצוי המשונות לקבל רעיונות חסרי היגיון שרוח אדני תשכון באדם מת - במומיה בסגנון התרבויות האחרות. מומייה, שהיא אדם מת אשר שלדו ממשיך לעטות בשר שנים רבות, אין בה אדני אלהים ובטח שלא אדני. המצב הגרוע שבו בני התרבויות האחרות, שיש בהם אמונות במומיות, או ברעיונות אחרים דומים, לוקחים את בנות הקבוצה אינו מצדיק פגיעה בשיטה. השיטה תישאר כפי שהיא. ימי האדם מאה ועשרים שנה. ערך ההיגיון נשאר ראשון במעלה.
הערות: מובילי שיטת "האדם בארץ" וממשיכותיה הם חלק של אדני, כי לקחו על עצמם כתכלית לחייהם לעסוק בשיטות, להתעמק בהן ולפתח אותן.
ו, ד: הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם.
הנופלים היו אז בארץ בימי הערבוב הראשוני וגם אחרי כן כאשר התרבו הילדים המשותפים. הם שמרו על השיטות מפני שינוי שלא לצורך ושילמו על כך בדמם. מעולמם של ההוגים היו הנופלים הגיבורים האלו - מעולמם של אנשי השם.
הערות: הוגי השיטות וממשיכיהם = אנשי השם.