המעבר לאלהי שם
פרק ט (פסוקים יח עד כט)
המבול - שם חם ויפת
500 שנים אחרי הולדתה שיטת "נח" הולידה את שיטת "שם חם ויפת". 100 שנים מאוחר יותר שיטת "נח" כבשה את הבכורה - הצליחה בשטח. היא החליפה את שיטת "האדם בארץ". בכך המבול שלה התממש. מחזיקי שיטת "נח" המנצחת אשר הייתה להם היכולת להסתכל לאחור על שרשרת האירועים הכוללת סיכמו את סיפור השיטה. סיכומם הוא בן 12 פסוקים אך הוא נשען על ידע רב שסופק בפרקים א עד ט והוא אף מרחיב ידע זה. סיכומם הוא בסגנון שהנהיגו מוריהם מייסדי השיטה - סגנון גלוי למחצה.
חלק זה של הפירוש עושה שימוש בשוויון כנען = כן עין של "רמיאל הכנעני מטורונטו" יורם שטיין. אופן השימוש בשוויון שלו וטענות והסברי הפירוש הבאים אינם על דעתו.
בפירוש זה כנען = ההגיון והמדע.
הסבר: האות כ = כף יד (עשויה להיות גם כף רגל אך לא כאן). האות נ = פיתולים. מכאן מתאפשר כן = לחיצת יד, סיכום. ע = עין. מכאן מתאפשר כנע = תקיעת כף עם העין. הסכם עמה. לחיצת יד עמה. על העין סומכים, על מה שרואים בעין. אבל יש גם נ נוספת, שמשמעותה פיתולים. מכאן מתאפשר כנען = לסמוך על העין, על מה שהיא רואה, עם כל הפיתולים. עם היקשים והסקת מסקנות. כלומר הגיון על כל פיתוליו.
שיטת "שם חם ויפת"
שיטת "שם חם ויפת" ממיינת את כל שיטות החיים האפשריות של העולם ומשייכת כל אחת מהן ל"שם", "חם", או "יפת".
השיטה יודעת גם לשייך כל פרט ל"שם", "חם", או "יפת" על ידי שאלות דומות. שיוכו אינו תלוי בשיטת החיים הנהוגה בחברה שהוא חי בה.
המיון של שיטות החיים
המיון הוא לפי שתי שאלות.
השאלה הבסיסית היא:
האם השיטה מנחה את האדם להסתמך בראש ובראשונה על כליו הבסיסיים - על חושיו ועל השכל וההגיון שלו.
תשובה חיובית פירושה שהשיטה שייכת לעץ שיטות החיים ששמו "חם".
תשובה שלילית מחייבת שאלה נוספת ומכריעה:
האם השיטה בונה בשדות השכליים של הולכיה מבנה שכלי נושא שם אשר הוא בראש ובראשונה המנחה את פעולותיהם של הולכיה.
תשובה חיובית פירושה שהשיטה צריכה להיות מסווגת כשייכת לעץ שיטות החיים ששמו "שם".
תשובה שלילית גם לשאלה זו מובילה לכך שהשיטה תסווג כשייכת לעץ שיטות החיים "יפת".
המיון של כל פרט ופרט
פרט שחי בחברה אינו מציית בהכרח לשיטת החיים השלטת בה. בעזרת שתי שאלות דומות אפשר לשייך גם אותו ל"שם", "חם", או "יפת".
השאלה הראשונה: האם חוש הראייה שלך, שאר חושיך והשכל וההגיון שלך הם המנחים העליונים שלך.
השאלה השנייה: האם מבנה שכלי ייחודי נושא שם הוא המנחה העליון שלך.
חם הקטן
חם הוא אבי כנען - אבי ההסתמכות על מה שהעין רואה.
שיטת "האדם בארץ" ושיטות שהסתעפו ממנה ושמרו על ערך "המדע וההגיון" כערכן העליון הן דוגמאות לשיטות השייכות לעץ השיטות "חם" ואף לענף מסוים שלו - הענף של הבן "כנען".
"מצרים", "כוש" ו"פוט" הם "אחים" של "כנען". הן אינן "כנען" אך "אביהם" הוא "חם".
שיטות חיים תוקפניות אשר אומרות כי החזק אוכל את החלש עשויות להיות שייכות לעץ "חם". הטענה "החזק אוכל את החלש" עשויה להחשב עובדה שאין להתווכח אתה כי רואים אותה בטבע.
הצבת ההגיון כערך עליון עשויה להצמיח שיטות מגוונות.
פרט שמזדהה עם שיטת חיים המשויכת לעץ השיטות "חם" עלול להתגלות כטיפוס חם מזג. הוא יודע בדיוק מהי המציאות ואי אפשר לעקם אותה.
עם זאת חם הוא הקטן מבין האחים. רוב האנשים אינם עונים על דרישת ההשתייכות אליו. ההסתמכות על העין, על החושים ועל השכל וההגיון אינה המדריך העליון שלהם.
שם
שלוש הדתות הגדולות של ימינו הן דוגמאות לשיטות ששייכות ל"שם". שלושתן מקיימות מבנה שכלי אצל הולכיהן אשר הוא אמור להיות המנחה העליון אשר מנחה את פעולות ההולכים.
עם זאת רבים מהולכי השיטות לא פועלים בקנאות לפי הנחיות המבנה השכלי אלא מפעילים שיקולים משל עצמם ולכן "שם" אינו הגדול אף כי הוא גדול מ"חם".
יפת הגדול
שיטות חיים שאינן שייכות ל"חם" ואינן שייכות ל"שם" מסווגות כשייכות ל"יפת". הן עשויות לדגול בערכים שונים.
לרוב האנשים אין קנאות להגיון וגם לא לאיזשהו מבנה שכלי שמבטא איזה רעיון מרכזי. כפרטים הם משתייכים ל"יפת". על כן יפת הוא הגדול. רבים יאמרו חיה ותן לחיות ויציבו את ערך השאיפה לחיים יפים בראש - לפני ערכי שיטת החיים הנהוגה אצלם.
נח
חלוקה זאת נהגתה על ידי הוגים הולכי שיטת "נח". על כן "נח" הוא אביהם של "שם", "חם הקטן" ו"יפת הגדול".
ט, יח: ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען.
גלוי:
בני נח היוצאים מהתבה היו שם חם ויפת ונשותיהם ומשפחותיהם וחם היה אביו של כנען אשר יצא גם הוא מהתבה.
גלוי למחצה:
שיטות החיים ששיטת "נח" הולידה הן השיטות אשר יצאו מהתבה. שיטת העל "שם", שיטת העל "חם" ושיטת העל "יפת". ושיטת העל "חם" מחזיקה תחתיה את שיטת "המדע וההגיון" "כנען" כשיטת בת שלה.
ט, יט: שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.
גלוי:
שלושה אלה היו בני נח ומהם ומנשותיהם ומשפחותיהם אשר יצאו מהתבה נפוצה האנושות החדשה. נח לא הוליד עוד. הם לבדם היו אלו שהתרבו.
גלוי למחצה:
שלוש השיטות האלה הן לבדן השיטות הבנות של שיטת "נח" ומהן "נולדו" כל שיטות החיים האפשריות בארץ. הן חלוקת העל של השיטות ושל הפרטים.
ט, כ: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם.
גלוי:
אחרי המבול התחיל נח איש האדמה בעבודת האדמה מחדש ונטע כרם.
גלוי למחצה:
הוגי שיטת "נח" וממשיכיהם אשר הובילו את שיטת "נח" עד ללידתה, ככל שנדרשו ממשיכים כאלו, גדלו על שיטת "למך". הם היו "אנשי אדמה" - עבדו את אדמת השדה השכלי של ארצם.
הם הבחינו שגידולי שיטת "האדם בארץ" אשר אותם קיבלו בירושה הפכו למניבי יבול רע - לקוץ ודרדר. הגידולים נכשלו בתנאי האקלים החדשים של תקופתם - תנאי החיים שנוצרו עם המעבר לעיר. השיטה הישנה נראתה בעיניהם "מתה".
הם חרשו את אדמת השדה השכלי של עצמם ונטעו "כרם".
הם אהבו מאוד את שיטת "האדם בארץ" ועמלו לשמר אותה. הם כתבו את הפרקים א עד ו עד לפסוק האומר "אמחה... כי נחמתי כי עשיתם" באופן שמשאיר את הידע על שיטת "האדם בארץ" וממשיכותיה באופן גלוי למחצה. רק אז הייתה להם הנחמה המספיקה והם הרשו לעצמם למחות את היקום של שיטת "האדם בארץ" הישנה.
הם מחו אותו באמצעות גרסה משלהם לסיפור המבול - סיפור אשר התהלך בתרבויות האחרות ומצא חן בעיניהם. בגרסתם לסיפור המבול המשיכו בדרך השימור ושילבו פיסות מידע נוספות על שיטת "האדם בארץ".
"כרם" משכר אשר יעבור בירושה מדור לדור נטעו בשדה השכלי של עצמם.
ט, כא: וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה.
גלוי:
נח שתה מהיין של הכרם שלו, התהלך ערום, פטפט שטויות של שיכור ועשה בושות בפני חם בנו.
גלוי למחצה:
הוגים עמיתים מחזיקי שיטת "האדם בארץ" שמעטים נותרו כמותם שמעו על הכרם. הם וקודמיהם לא פסקו ששיטת "האדם בארץ" מתה. הם המשיכו לשמור עליה ולהאבק בקשיים שהכבידו עליה. הם החזיקו בערך "המדע וההגיון" כערכם העליון כמו קודמיהם.
לפי שיטת "שם חם ויפת" מבין שלושת הבנים של "נח" הם היו "חם". הם הגיעו לאוהל של הכרם.
מחזיקי שיטת "נח" היו "שיכורים" מהיבול של הכרם שלהם. הם התגלו בפני עמיתיהם בפרטי פרטים. הסבירו את הרעיונות. הראו את הפסוקים.
ט, כב: וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ.
גלוי:
חם ראה את ההתנהגות המביישת של אביו השיכור המתהלך כשערוותו חשופה. הוא סיפר על ההתנהגות המביישת לשני אחיו בחוץ.
גלוי למחצה:
ההוגים העמיתים הקשיבו להסברים של ההוגים ה"מתגלים". הם ראו את הידע של שיטת "האדם בארץ" כתוב בפסוקי שיטת "אדני אלהי שם" שנחשפה בפניהם בפרטיה. הם ראו את השינוי בערך העליון, את השם "אדני" של שיטתם ואת המבול של השיטה החדשה. הם ראו בושה. שיטת "נח" כולה נראתה כמו "ערוה" - ערות מחזיקיה וערות קודמיהם הוגי השיטה.
הם התחממו מאוד. הם הוציאו את הסיפור בקהילת ההוגים. הקהילה הייתה מחולקת לשלושה זרמים לפי שיטת "שם חם ויפת". הם ודומיהם היו "חם". אחיהם היו חלקם הולכי שיטת העל "שם" וחלקם האחר הולכי שיטת העל "יפת".
הערות: ההוגים ש"חם" מייצגם כאן היו מחזיקי שיטת "מתושלח". שיטה זו הייתה השיטה היחידה שהסתעפה משיטת "האדם בארץ" ונותרה בחיים עד למבול. על כן רק הוגים מקרבה נותרו להאבק נגד המבול עד להתרחשותו. שיטת "מתושלח" מתה בשנת המבול - 1,656.
שיטת "מתושלח" לא הולידה את "כנען". "חם" הוא אבי "כנען". ההוגים העמיתים משויכים ל"חם" אשר "כנען" הוא בנו ו"נח" הוא אביו.
ט, כג: ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו.
גלוי:
שם ויפת הלכו אחורנית ופניהם אחורנית. הם רצו שאביהם ישאר אביהם כמו קודם. הם כיסו את ערוותו תוך שנמנעו מלראות אותה.
גלוי למחצה:
שיטת "האדם בארץ" הייתה חבוטה וגוססת. הוגים רבים ראו אותה כמתה זה מאות שנים כמו הוגי שיטת "נח". לא הייתה בשטח שיטה רצינית כמו פעם. קהילת ההוגים הייתה מפוצלת. היו בה שתמכו במעבר לשיטת "נח" והיו בה שלא התנגדו. היו "שם" והיו "יפת". אלו ואלו הסתכלו אחרנית על התקופה הקדומה שבה הייתה שיטת חיים מוצלחת - שיטת "האדם בארץ". שיטה שהייתה מעין אב קדמון והייתה לה אחיזה בשטח.
"שם" ו"יפת" אלו של קהילת ההוגים בחרו למאן לראות את הערוה של "אביהם". הם החליטו שהם רוצים ששיטת "נח" תהיה כמו שיטת "האדם בארץ" של פעם. פניהם היו אחרנית והם הלכו אחרנית. הם כיסו את הערוה בנימוקים המתאימים. הנימוקים היו השמלה. הם אמרו על שיטת "נח" "שם" לה. יש בה השם אדני והוא יינתן למבנה שכלי גדול שאדני של שיטת "האדם בארץ" ייצור בעבורה בשדות השכליים של הולכיה. היא מבוססת על שיטת "האדם בארץ".
הערות: בכך ש"כיסו" את ערוות "נח" הותירו את מחזיקי שיטת "מתושלח" לבדם. אלה היו חסרי אחיזה בשטח ממילא והצטמקו עוד יותר. תוך 5 שנים שיטתם הפכה חסרת אחיזה לחלוטין. בעצם מותה שלחה שיטת "מתושלח" את המבול של שיטת "נח" להתממשות בפועל. מתושלח = מת ושלח.
ט, כד: וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן.
גלוי:
נח סיים להיות שיכור והבין שבנו הקטן חם הפיץ את הבושות שראה.
גלוי למחצה:
מחזיקי שיטת "נח" התעוררו משיכרותם והבינו מה עשו להם ההוגים העמיתים מחזיקי שיטת "האדם בארץ" שהתארחו אצלם. מה עשו להם מי שהיו בעיניהם מעין "חם הקטן" של שיטת "שם חם ויפת".
ט, כה: ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.
גלוי:
נח איש צדיק היה בדורתיו. על כן נפגע מאוד ממעשהו של חם. הוא הגיב בהתאם לחוקי ברית "הקשת בענן" שאלהים כרת עמו ועם כל בשר אחרי המבול - חוקים שתומכים בשכר ועונש פשוטים. הוא קילל את הבן האהוב של חם: ארור כנען. עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד עבדים יהיה למצרים כוש ופוט.
גלוי למחצה:
מחזיקי שיטת "נח" עמדו על נכונות שיטתם. הם אמרו את עמדתם בקול גדול: ארור ערך "המדע וההגיון" כערכם העליון של הולכיו. ההולכים לאורו כערכם העליון סופם לגזור על עצמם עולם של עבדות. עבדים יהיו לאחיהם דומיהם העבדים בעצמם. "אמיתותיהם" הקשוחות יהיו בעוכריהם.
ט, כו: ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו.
גלוי:
נח הוסיף: ברוך אדני אשר יהיה האלהים של שם.
גלוי למחצה:
מחזיקי שיטת "נח" המשיכו בקול גדול. הצהירו על שיטתם: ברוך ה' אלהי שם. ברוך המבנה השכלי הנושא את השם "אדני". הוא ערכנו העליון. מבנה זה יהיה בנוי בהשראת אדני של שיטת "האדם בארץ".
ויהיה ערך "המדע וההגיון" עבד ל"אדני" זה. עבד לפיתוחו, להעשרתו בתכנים, לסידור הערכים הרבים שיכיל.
ט, כז: יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו.
גלוי:
יפה יהיה אלהים עם יפת. יפת יהיה בידידות עם שם. כנען יהיה עבד ליפת ידידו של שם.
גלוי למחצה:
מחזיקי שיטת "נח" המשיכו: היופי של המושג אלהים יוצב עתה במושג היופי - יפת אלהים ליפת. ישכון היופי הזה במבנה השכלי "אדני" שעתיד להבנות בשדותינו השכליים. ויהי ערך "המדע וההגיון" עבד לטיפוח היופי הזה.
הערות: ההצהרה העקרונית של מחזיקי שיטת "נח" ארור כנען, ברוך ה' ויפת אלהים נאמרה מיד אחרי ששיטתם הובאשה. המבול שהוא הצלחת השיטה הגיע 5 שנים מאוחר יותר אחרי ש"שם" ו"יפת" רצו לראות אותה מצליחה כמו שיטת "האדם בארץ" הקדומה.
אהלי שם = המבנה השכלי ששמו אדני. שיטת "האדם בארץ" נמחתה אבל שיטת "אדני אלהי שם" מבוססת עליה.
ט, כח: ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה.
גלוי:
נח המשיך לחיות אחרי המבול 350 שנים נוספות.
גלוי למחצה:
שיטת "נח" חייתה 350 שנים נוספות אחרי ש"המבול" שלה הסתיים.
ט, כט: ויהיו* כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת.
(* בפסוק זה בספרי אשכנז וספרד ויהי במקום ויהיו).
גלוי:
כל ימי נח היו 950 שנים ולא הוליד עוד.
גלוי למחצה:
כל ימי שיטת "נח" היו 950 שנים והשיטה לא הולידה שיטות חוץ מ"חם שם ויפת".