סוף פרק ה עד סוף פרק ט
המעבר לאלהי שם
המעבר משיטת "האדם בארץ" הקדומה לשיטת "נח" הוא נקודת מפנה בתולדות השיטות. הוא הוציא את ההוגים לחופשי. הוא אפשר את סיפורי התורה הרבים והוא משפיע עד לימינו. שיטת "נח" היא שיטת "אדני אלהי שם".
שיטת "נח" נולדה בשנת 1,056. בשנה זאת היא הייתה כתובה וכללה את סיפור המבול, 600 שנים אחרי שנולדה זכתה להתממש. המבול של השיטה מחה את שיטת "האדם בארץ" והשיטה החדשנית נשארה.
השינוי בערך העליון
בשיטת "אדני אלהי שם" המבנה השכלי נושא השם "אדני" אשר אמור להיבנות בשדות השכליים של הולכי השיטה הוא הערך העליון. ערך זה הוא ערך רחב וגמיש והוא ניתן לעיצוב כך שיהיה עשיר בערכים וימקמם במקומם הראוי. ערך "המדע וההגיון" הוא עבד למבנה השכלי הזה. הוא עבד גם לטיפוח היופי האלהי אשר אמור לשכון בו.
הבושה
המעבר היה בו משהו מבייש.
שיטת "האדם בארץ" הישנה הייתה שיטת המדע וההגיון. מחזיקיה תיארו את ארץ האדם בהיבט הגופני ובהיבט העקרוני בצורה מדויקת. הם תיארו את בריאת הארץ הרגילה באופן שמזכיר את שיטת האבולוציה. ערך "המדע וההגיון" היה הבסיס בעבורם. ערך זה איבד את קדושתו בשיטת "אדני אלהי שם".
בעיני מחזיקי שיטת "האדם בארץ" שנחשפו לשיטת "נח" לעומקה וניסו לעצור את "המבול" שלה השיטה כולה נראתה כערוה.
הוגי המעבר - הוגים שגדלו על שיטת "למך"
לפי ספר תולדות אדם למך הוליד את נח. כלומר שיטת "למך" הולידה את שיטת "נח". הוגים שגדלו עליה הם שהגו את שיטת "נח".
שיטת "האדם בארץ" מתה בשנת 930. שנה זו ממוקמת 56 שנים בתוך עידן שיטת "למך". מיקום המוות של שיטת "האדם בארץ" מתאים לתוכן הפסוקים העוסקים בו ומשלים את מה שנאמר בספר תולדות אדם על זהות ההוגים.
רבה רעת שיטת "האדם בארץ"
הם ראו כי רבה הרעה בשיטת "האדם בארץ" וכי תוצאותיה רעות. הם התהלכו מרי נפש וכל יצר מחשבות לבם רק רע כל היום.
קביעת המוות
הם התעצבו מאוד אל לבם כאשר נוכחו שבימיהם לנוכח המבחנים שהציבו לה תנאי החיים בעיר היא התגלתה ככישלון. בינם לבין עצמם הם הגיעו להכרה שהיא הגיעה לסוף דרכה - מתה. מבחינתם מותה נקבע.
הנחמה הראשונה
הם התנחמו בכך שהם היו הממשיכים של אלו שזכו לעשות אותה. היא הייתה קיימת בעולם וגם להם ולקודמיהם היה חלק בכך. היא חייתה 930 שנה. ומרביתן היו מפוארות.
הנחמה השנייה - נחמת השימור
שיטת "האדם בארץ" הייתה נכס. הם עמלו קשה כדי לשמר אותה בטרם יעברו לשיטתם החדשה. הם כתבו את פסוקי הבריאה השנייה, את פסוקי קין והבל ואת כל הפסוקים של בראשית מפרק א עד פרק ו עד לפסוק "אמחה...כי נחמתי כי עשיתם" באופן בו הם כתובים כיום. פסוקיהם עודכנו רק במעט כדי לשקף התפתחויות שקרו אחרי זמנם. מעשה כתיבה זה היה עבודת אדמה רצינית. רק אחרי שעשו את מלאכת השימור הייתה להם הנחמה אשר אפשרה להם למחות את השיטה.
פסוקיהם אכן הצליחו לשמר באופן גלוי למחצה ידע רב על השיטה. הידע על שיטת "האדם בארץ" המובא בפירוש זה חולץ הודות למעשה השימור הזה.
סיפור המבול מוצא חן
באותם הימים אך לא יותר מ-126 שנים קדימה משנת 930 התהלך סיפור המבול אצל התרבויות האחרות. ההוגים של שיטת "אדני אלהי שם" או ממשיכיהם מצאו את הסיפור מתאים להשלמת שיטתם. סיפור המבול הזר מצא חן בעיניהם. "ונח מצא חן בעיני ה'". "...את האלהים התהלך נח".
סיפור המבול - גרסת ההוגים
הם עשו גרסה משלהם לסיפור המבול. הם "הטביעו" את היקום של שיטת "האדם בארץ" ומחו אותו. הם הותירו עולם חדש. בעולם החדש היו רק אלהים, אדני אלהי שם, אנושות חדשה וכל הבשר אשר היה בתבה. אדני שלהם לא יוסיף לקלל עוד את האדמה הארורה. הוא יהיה שונה מאדני של תקופת "אז הוחל". הוא יהיה המבנה השכלי העשיר שנועד להיות. הוא אמנם היה "ריק" בהתחלה באופן יחסי, אך התיקון היסודי בוצע בו. ההנחה השגויה שהם גילו בשיטת "האדם בארץ" שלפיה יצר לב האדם טוב תמיד שונתה. בשיטתם יצר לב האדם רע מנעוריו. הם נסחו חוקים פשוטים בסיסיים שעל האנושות החדשה לקיים. חוקים שיהיו חלקה של האנושות בברית העולם בינה לבין אלהים. העיקרי שבהם: שפך דם האדם באדם דמו ישפך.
הרחבת השימור באמצעות סיפור המבול
באמצעות גרסתם לסיפור המבול גם הרחיבו את הידע השמור בפסוקיהם על שיטת "האדם בארץ". הידע הנוסף שנשתל בפסוקי גרסתם לסיפור המבול הוא על היחס בין אלהים לבין אדני. אדני סוגר בעד אלהים. הם הרחיבו את הידע השמור גם על בצלם אלהים. כאשר יש אירוע חיצוני סמוך לארץ האדם הוא משתקף בארץ האדם. כאשר אלהים ממטיר אירועים על הארץ הרגילה אדני ממטיר אירועים על ארץ האדם. הם המשיכו לאחוז בחלקים מגישת שיטת "האדם בארץ". בצלם אלהים ברא את האדם נותר בשיטתם.
הלידה - שיטת "למך" מולידה את שיטת "נח"
מצב זה הביא את שיטתם למועד סוף ההריון - השיטה נולדה. השנה הייתה 1,056.
ההוגים קראו לשיטה שיטת "נח". שיטה זו הייתה אמורה לנחמם מכישלון שיטת "האדם בארץ" - כישלון שהתגלה בתקופתם.
שיטתם החדשה הייתה בחיתוליה. ההוגים יכלו לשחק אתה ולהוסיף לה. יחלפו מאות שנים עד שתתבגר ותצליח בדרכה. המבול היה מים על הארץ 600 שנים אחרי הולדתה.
החופש שהוגי השיטה העניקו והכרת התודה המאוחרת
שיטת "אדני אלהי שם" העניקה חופש משמעותי לדורות של הוגים ממשיכים. תפקיד ההוגים הממשיכים היה למלא את המבנה השכלי בתוכן הראוי ולדאוג ליופי האלהי שישכון במבנה הזה.
שיטת "אדני אלהי שם" של ימינו היא שיטת "נח" בבסיסה. ההוגים שהגו את המעבר אליה הם ההוגים שגדלו על שיטת "למך". שיטת "למך" זכתה על כך בכבוד מיוחד - היא רשומה בספר תולדות אדם כמי ש"חייתה" 777 שנים.
בגיל 500 שיטת "נח" מולידה
שיטת "נח" כאשר הייתה בת 500 הולידה את שיטת "שם חם ויפת" - שיטה שממיינת את שיטות החיים של העולם ומסווגת אותן לפי שייכותן ל"שם", "חם" או "יפת".
ההתבגרות וההצלחה
שיטת "למך" אחרי שהולידה את שיטת "נח" חייתה 595 שנים נוספות והולידה שיטות נוספות. מניין שנותיה זה מביא אותה אל מותה 5 שנים לפני שהמבול היה מים על הארץ. מועד זה הוא המועמד המתאים ביותר להיות המועד שבו נתגלתה "ערות נח".
אירוע גילוי הערוה התברר שהועיל להתבגרות של שיטת "נח". בגיל 600 המבול "קרה בפועל" והיא זכתה להצלחה. המעבר לשיטת "אדני אלהי שם" הושלם כשהייתה בת 601.
היציאה מהתבה - הפעולה הראשונה והשנייה
הפעולה הראשונה אחרי היציאה מהתבה הייתה הקמת המזבח. פעולה זו זכתה להיות הראשונה כי היא החשובה ביותר והיא מציינת את המעבר מאדני של אז הוחל לאדני אלהי שם. הפעולה השנייה הייתה הברית עם אלהים. קבלת החוקים הבסיסיים. שתי הפעולות הן חלק עיקרי של השיטה ועל כן צוינו בה בכתב כבר בעת הולדתה בשנת 1,056 הרבה לפני ש"המבול" התרחש בפועל.
סיכום המעבר משיטת "האדם בארץ" לשיטת "אדני אלהי שם" בשפה הגלויה למחצה של שיטת "אדני אלהי שם"
בראשית פרק ט פסוק יח: "ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען". סיפור היוצאים מהתבה המסיים את פרק ט מסכם את המעבר.
ויחל נח איש האדמה
הוגי שיטת "נח" אשר גדלו על שיטת "למך" היו אנשי שיטת "האדם בארץ". הם היו עובדי אדמה. האדמה שאותה עבדו הייתה אדמת השדה השכלי של ארצם. הם אהבו את שיטת "האדם בארץ" ואת גידולי השדה שלה אשר אותם קיבלו בירושה. אלא שבתקופתם גידולי השדה האלו התבררו כקוץ ודרדר. הם חרשו את האדמה ונטעו "כרם". הם ציפו לגדולות ונצורות מהכרם. הם קיוו שגידוליהם החדשים יהיו מוצלחים - ינחמו אותם מכישלון הגידולים הקודמים. הייתה להם סיבה להאמין בכך. הם למדו את הבעיות של הגידולים הישנים והפיקו לקחים. הם גם תיעדו את הידע על הגידולים הקודמים. התיעוד היה חלק מהכרם. עבודת האדמה שעשו הייתה עבודה רצינית.
הכרם
הכרם לא היה כרם תמים. הכרם היה שיטת "נח" - שיטת "אדני אלהי שם". הוא היה קיים הודות לשיטת "האדם בארץ" והשתמש בה. שיטת "האדם בארץ" קידשה את ערך "המדע וההגיון". הכרם הדיח את הערך הזה מהראשות. ביטל את קדושתו. הפך אותו לעבד למבנה השכלי הנושא את השם "אדני" וליופיו של המבנה הזה. גם השם "אדני" "נלקח" מהשיטה הישנה ומשמעותו שונתה.
המשכיות הכרם
הכרם עבר בירושה שוב ושוב להוגים ממשיכים. ההוגים טיפחו את הכרם ונהנו מהיבול - מהיין. הכרם היה מעין כרם פרטי שלהם. הם למדו את הכרם ולימדו את ממשיכיהם. הם למדו גם על גידולים אחרים רבים.
שיטת "שם חם ויפת"
כאשר הכרם היה בן 500 שנים ההוגים עשו התקדמות בעבודת האדמה. הם ידעו למיין את שיטות החיים של העולם לשלושה סוגים עיקריים. אלו שעיקרן הוא מבנים שכליים נושאי שם, כמו שיטתם שלהם. אלו שההסתכלות במציאות באופן קשוח מדריכה אותם - שיטות ההגיון, כמו שיטת "האדם בארץ". וכל השיטות האחרות. בהן יש רבות שהאסתטיקה היא נושא חשוב להן. "שם", "חם" ו"יפת". כלומר שיטת "נח" הולידה את שיטת "שם חם ויפת".
ההוגים העמיתים אוחזי שיטת "האדם בארץ" ה"מתה"
באותם הימים נותרו בעולם רק שתי שיטות נוספות שהסתעפו משיטת "האדם בארץ". שיטת "מתושלח" ושיטת "למך". שיטת "למך" מתה 5 שנים לפני המבול ושיטת "מתושלח" בשנת המבול. 1,651 ו 1656 בהתאמה. הקביעה של הוגי שיטת "נח" בשנת 930 ששיטת "האדם בארץ" מתה הייתה קביעה שלהם לצורך ההגות שלהם. היו הוגים אחרים אשר בחרו להתמודד עם הקשיים שהכבידו על שיטת "האדם בארץ" בדרך אחרת והמשיכו להאמין בה.
ערות "נח"
הוגים עמיתים שהחזיקו בשיטת "האדם בארץ" החבוטה והגוססת אך המקורית הגיעו לכרם. ההוגים מחזיקי שיטת "נח" היו "שיכורים" מהיין של הכרם שלהם. הם התגלו בפני ההוגים העמיתים. ההוגים העמיתים ראו את הידע של שיטת "האדם בארץ" כתוב בצורה חצי גלויה בתוך הפסוקים של שיטת "נח". פסוקים אלה היו כתובים כדי להיקרא גם בשיטת "אדני אלהי שם". הם קלטו במהירות את הכרם ה"מפואר". הכרם נראה בעיניהם כבושה גדולה - כערוה שהוצגה בפניהם. ערות ההוגים המציגים וערות שיטת "נח" בכלל. הם התחממו מאוד. הם הבינו היטב מה ראו.
הם סיפרו לאחיהם בחוץ.
הקרע בין "חם" הקטן לבין "יפת" הגדול ו"שם"
בקהילת ההוגים לא ניכרה ההזדהות שהמתחממים ציפו לה. שיטת "נח" לא נראתה "ערוה". היו רבים באופן יחסי שתמכו בשיטה המגודפת. עמם היו רבים יותר שלא ראו במעשה המתוכנן של השיטה מעשה כה חמור כפי שהוצג. התומכים היו "שם" ואלו שלא התנגדו היו "יפת הגדול". המתנגדים מחזיקי ערך "המדע וההגיון" כערכם העליון היו במיעוט והם היו "חם" הקטן. חלוקת העל של שיטת "שם חם ויפת" שפותחה על ידי שיטת "נח" התגלתה בפועל בקהילת ההוגים. "שם" ו"יפת" מיאנו לראות את ערות "אביהם".
ההוגים מחזיקי שיטת "נח" בעלי ה"כרם" התעוררו מ"שיכרותם" והבינו מה הולך בחוץ - מה עשה "חם" אשר התגלו בפניו בפרטי שיטתם.
העמידה האיתנה - ברוך ה' אלהי שם
מחזיקי שיטת "נח" היו בטוחים בדרכם ונחושים ללכת בה למרות ההתנגדות והגידופים. שיטתם היא הנכונה. הם אמרו: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". ארור ערך "המדע וההגיון" כערכם העליון של הולכיו. ההולכים לאורו כערכם העליון סופם לגזור על עצמם עולם של עבדות. עבדים יהיו לאחיהם דומיהם העבדים בעצמם. "אמיתותיהם" הקשוחות יהיו בעוכריהם. "ברוך ה' אלהי שם. ויהי כנען עבד למו". ברוך המבנה השכלי הנושא את השם "אדני". הוא ערכנו העליון. מבנה זה יהיה בנוי בהשראת אדני של שיטת "האדם בארץ". יהיה ערך "המדע וההגיון" עבד ל"אדני" זה. עבד לפיתוחו, להעשרתו בתכנים, לסידור הערכים הרבים שיכיל. "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו". היופי של המושג אלהים יוצב עתה במושג היופי - יפת אלהים ליפת. ישכון היופי הזה במבנה השכלי "אדני" שעתיד להבנות בשדותינו השכליים. ויהי ערך "המדע וההגיון" עבד לטיפוח היופי הזה.
הערכת זמנים
אירוע גילוי "ערות נח" מתאים לאירוע מות שיטת "למך" - שנת 1,651. "ברוך ה' אלהי שם" נאמר אז.
המבול היה מים על הארץ 5 שנים לאחר מכן - שנת 1,656. שיטת "מתושלח" מחזיקת שיטת "האדם בארץ" האחרונה מתה בדיוק אז. בכך שלחה את המבול לדרכו. על כן שמה "מתושלח" - מת ושלח.
הקמת המזבח לאדני והפצת הברית עם אלהים היו כתובים בשיטת "נח" בגרסתה השלמה הראשונה וכבר בוצעו בעצם הולדתה. המועד המתאים לביצועם המאוחר יותר המלא והרחב הוא סוף המבול - שנת 1,657. מועד זה הוא מועד הצלחת השיטה - קבלת עקרונותיה.