תולדות השמים והארץ
פירוש 46 פסוקי הבריאה השנייה, שמתארים את תולדות השמים והארץ של ארץ האדם ובכך מהווים מעין "הוכחה" שטענת הפירוש נכונה. בראשית פרק ב מפסוק ד ועד סוף פרק ג
הערת זכויות: חלק זה של הפירוש עושה שימוש בשני שוויונות של "רמיאל הכנעני מטורונטו" יורם שטיין: צלע = צל עין. צלם = צל מים. אופן השימוש בשוויונות והטענות לגביהם אינם על דעתו.
ב, ד: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אלה תולדות ארץ האדם כאשר אדני אלהים עושה ארץ כזאת.
השמים והארץ שתולדותיהם יסופרו בפסוקים הבאים הם גוף האדם.
אדני אלהים הוא האלהים האחראי בארצות האדם.
ב, ה: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה.
הארץ ריקה יחסית.
הארץ היא הביצית טרם ההפריה. השדה השכלי אינו קיים בה עדיין. אם בכל זאת הוא קיים אז הוא אינו מפותח דיו. עשב השדה ושיח השדה הם מבנים שכליים. הם אינם צומחים בשדה שכלי שאינו קיים או אינו מפותח דיו. הם טרם צמחו.
כאשר השדה יהיה קיים ואדני אלהים ימטיר אירועים על הארץ צמחיית השדה תצמח.
וכאשר יהיה אדם בארץ אשר ישתעשע בעבודת האדמה הם יצמחו בהתאם לניסיונותיו. אם ישתול פה ויזרע שם הם יצמחו פה ושם.
וכאשר האדם שבארץ יאכל דעת טוב ורע, ישכיל על דרכו הצפויה לו, יהיה בוגר שיחת "האחד ממנו" שאדני אלהים ינהל עמו, יהפוך לעובד אדמה רציני ויישלח על ידי אדני אלהים לעבוד את אדמת הארץ יהיו גם גידולים "חקלאיים" רציניים בשדה השכלי.
בשלב זה כל אלה טרם קרו.
הערות: ההמטרה כאן אינה המטרת האד. בסיפור המבול כאשר אלהים "ממטיר" על הארץ הרגילה אדני "ממטיר" על ארץ האדם. כאשר קורה אירוע חיצוני בארץ הרגילה האירוע עשוי להיות "מומטר" על ארץ האדם על ידי אדני אלהים באמצעות חושי הארץ.
ב, ו: ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה.
תאי הזרע סביב הביצית.
אד, אדם, אדמה.
האד לפי שמו הוא כמעט אדם. חסר לו רק קצת - רק אות אחת.
האד הוא המרכיב התורשתי של תאי הזרע. תאי הזרע נמצאים כעת סמוך לביצית. הם עולים מן הארץ. הם משקים את כל פני אדמתה.
ב, ז: וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.
ההפריה. יצירת האדם בארץ.
וייצר אדני אלהים את האדם - את השילוב הייחודי בין האד של האב לבין האדמה של האם.
יצר אותו עפר מן האדמה - גרגרי אדמה מהאדמה שהושקתה באד.
ויפח בשני אפיו נשמת חיים. באפו שלו ובאף של הארץ. ויהי המבנה החלקיקי לנפש חיה.
העפר הוא הגרגירים של האדמה. האדם נוצר מהאדמה שהושקתה. עפר ממנה. גרגירים ממנה. הוא שילוב בין האד לבין האדמה. האד שמקורו מהאב והאדמה שמקורה מהאם. אד, אדם, אדמה. השילוב בולט בשמו. הוא מבנה חלקיקי שיאפיין את הארץ. נוצקו בו תכונות של האב ותכונות של האם. הוא נוצר במכה אחת והוא הופך להיות הנפש.
הנפש בבסיסה היא מבנה חלקיקי. הנפש תחיה בארץ כל חייה עד שהמבנה החלקיקי יתפרק וישוב לעפר.
ב, ח: ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר.
נטיעת הלב ובית החזה.
אדני אלהים נטע גן בארץ, גופני ועקרוני, ושם שם את האדם אשר יצר. הגן הגופני ניטע בחלק הקדמי של הארץ והוא יתפתח להיות הלב והריאות. הגן העקרוני צמוד לו ומבוסס עליו והוא הגן.
ההשמה של האדם בתוך הגן היא ההתחלה של הסיפור העקרוני שייבנה בצמוד למבנה הגופני. הסיפור העקרוני יתמצת את החלק העיקרי של תולדות האדם.
ב, ט: ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.
אדני אלהים מצמיח מן האדמה כלי דם ועוד.
אדני אלהים הצמיח עורקיקים וורידונים וכלי דם רבים בכל רחבי הארץ - עצים טובים למראה וטובים להזנת האדם. האדם יאכל מהם וכך גם ארצו.
ועץ החיים בתוך הגן.
עץ החיים הוא עץ עקרוני והוא מבוסס על עץ החיים הגופני - העורקים הכליליים של הלב. שורשם של עורקים אלו ממוקם במרכז הגן הגופני - בתוך הלב. וענפיהם מגיעים לכל מקום בשריר הלב ומשקים את תאיו.
גם עץ הדעת טוב ורע הוא עץ עקרוני. הוא מבוסס על עץ הדעת טוב ורע הגופני שהוא הוורידים הכליליים של הלב. ורידים אלו הם ההמשך של העורקים הכליליים. הם פרושים באופן דומה לעורקים הכליליים. שורשו של העץ הגופני הזה ממוקם באזור העליון של הלב כלומר במרכז הגן הגופני.
עם זאת יתברר בהמשך שעץ הדעת טוב ורע של הסיפור העקרוני נמצא גם מחוץ לגן העקרוני ומבנה הפסוק תומך בכך. "ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע".
ב, י: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.
חבל הטבור משקה את הגן.
ונהר יוצא מהשליה להשקות את הגן. הנהר נכנס לארץ דרך הטבור. חלקו שנמשך לתוך הארץ הוא חלקו הפנימי. חלק זה מחובר לגן ונהיה לארבעה ראשים - ארבעת ראשי הלב. העליה הימנית, החדר הימני, העליה השמאלית והחדר השמאלי.
ומהשליה יפרד החלק הפנימי הזה קצת אחרי הלידה.
הנהר יוצא מעדן ואחרי כן נפרד ממקום מוצאו. עדן אמורה להיות השליה. הגן ממשיך להיות קיים גם אחרי הלידה - הגן שבעדן. הכרבים ולהט החרב המתהפכת יושכנו סביבו. לפיכך השליה אינה עדן אלא רק כלולה בעדן.
עדן היא הארץ ועמה חלקיה הזמניים - השליה ושק השפיר. אחרי הלידה עדן היא הארץ.
ב, יא: שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב.
פישון סובב הריאה הימנית.
עורק הריאה הימנית והווריד המתאים לו וכלי הדם שמחברים ביניהם - כל אלה יחד מהווים את הפישון. הפישון סובב את כל הריאה הימנית. ארץ החוילה היא הריאה הימנית. לריאה השמאלית שתי אונות בלבד.
ב, יב: וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם.
לריאה הימנית שלוש אונות.
הזהב, הבדלח ואבן השהם - שלוש אונות הריאה הימנית.
ב, יג: ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש.
גיחון סובב הריאה השמאלית.
עורק הריאה השמאלית והווריד המתאים לו וכלי הדם שמחברים ביניהם - כל אלה יחד מהווים את הגיחון. הגיחון סובב את כל הריאה השמאלית. ארץ כוש היא הריאה השמאלית.
ב, יד: ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת.
חדקל הולך גם לראש.
אשור הוא 'אל' השמים. על כן קדמת אשור היא הקדמה הבולטת לעבר השמים.
קדמת אשור היא הראש. חדקל חייב להשקות את הראש.
העורקים המתפצלים מקשת אבי העורקים אשר הולכים לראש, לידיים ולחזה העליון, הוורידים המתאימים להם אשר בחוזרם ללב מתאחדים להיות הווריד הנבוב העליון, וכל כלי הדם המחברים בין העורקים האלו לוורידים האלו - כל אלה יחד מהווים את החדקל.
והנהר שנותר הוא פרת.
הפרת מורכב מאבי העורקים המכופף מטה, הווריד המתאים לו וריד נבוב תחתון, וכל כלי הדם המחברים בין העורק הזה לווריד הזה. הפרת משקה את החזה, הבטן, הרגליים והאברים הפנימיים הרבים אשר דרכם עוברים כלי הדם שלו.
הערות: ארבעה ראשים ללב וארבעה נהרות בארץ. זאת הסיבה לחשיבות של המספר ארבע בתורה.
אחרי ההיפרדות של חבל הטבור ארבעת הנהרות הם לבדם נהרות הארץ - פישון, גיחון, חדקל, פרת.
ב, טו: ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.
הלידה. (והנקה עתידית).
אדני אלהים לוקח את האדם ומניח אותו במקום הטבעי בעבורו להיות בו מיד אחרי שנולד - בחזה של אמו, בגן העדן שלה.
במקומו זה הוא עתיד לעבוד את עדן שלה ביניקה ובכך לשמר את ההנקה. לעבדה ולשמרה.
הערות: אדני אלהים הוא שלוקח את האדם ומניח אותו בחזה של אמו. התינוק אינו עושה זאת בכוחות עצמו. פסוק זה מכריח שאדני אלהים הוא האלהים של כל ארצות האדם ולא רק של הארץ. איזושהי ארץ שנוכחת בלידה דואגת להניח את האדם בגן של אמו ובארץ הזאת יש אדני אלהים.
עגל שנולד הולך מיד בכוחות עצמו וניגש אל אמו לינוק ממנה. הטבע של ארצו מוליך אותו. אם האדם היה נוהג באופן דומה המסקנה הנ"ל לא הייתה הכרחית.
ב, טז: ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.
התחל לנשום מעץ הנשימה.
מיד אחרי הלידה חבל הטבור ממשיך להזין את האדם שניות אחדות. לעתים שניות ארוכות.
אדני אלהים מצוה על האדם להתחיל לנשום דרך הריאות - להתחיל לאכול גם מעץ הנשימה.
עד עתה האדם הוזן על ידי עצי הארץ הרבים וגם ימשיך בעתיד להיות מוזן מהם. אלה הוזנו באמצעות חבל הטבור. האדם אכל מהם בכלל ומכל העצים של הגן הגופני בפרט, אך מעץ הנשימה לא אכל עד רגע הלידה. לא היה על העץ פרי - לא היה חמצן בנאדיות של הריאות.
הצרחה הראשונה של האדם, זו אשר כל מי שנוכח בלידה מצפה לה, מבשרת שהצליח לאכול גם מעץ הנשימה. יש פרי ויהיה פרי בעבורו על ענפי עץ הנשימה מעתה ועד סוף חייו.
הערות: אחרי שהאדם מתחיל לנשום דרך הריאות חבל הטבור הופך למיותר. כלי הדם שסמוכים לטבור מתכווצים ונסתמים ומובילים לכך שההזנה דרך החבל מסתיימת. היפרדות הנהר מושלמת כאשר מתבצע חיתוך חבל הטבור.
ב, יז: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
הגשמה באמצעות תחום אחד תמית תחומים אחרים.
תכליות חיים - תכליות אשר מצריכות "עבודת אדמה" מתמשכת ומאומצת של "עובד אדמה" רציני שגמר אומר להזיע בשני אפיו כדי להוציא לחם מארצו - לא תציב לעצמך.
אלא אם יש בך הנכונות המתאימה להניח לתחומים רבים שלך למות ביום ההחלטה - יום האכילה מעץ הדעת טוב ורע.
אכילה מעץ הדעת טוב ורע משמעותה לקיחת החלטת חיים. האדם יבחר תכלית שלטובת הגשמתה יקדיש חלק נכבד מחייו. הוא ישמע לקול תחום שלו ויאכל באמצעות התחום (הצלע). העדפת תחום אחד היא בבחינת מוות לתחומים רבים אחרים שלו. מוות שקורה ביום האכילה, כאשר החליט החלטה סופית.
אחרי החלטת חיים, אכילה מהעץ, האדם יחתור להגשמת התכלית שבחר. במהלך דרכו הוא ישבע את טעמי הפרי. ישבע ידיעת הטוב וידיעת הרע. ישבע עשייה.
הערות: אזהרת האכילה ממוקמת לפני יצירת חית השדה ועוף השמים. כאשר אלו קיימים האדם כבר עשוי לאכול. האכילה אפשרית כבר מגיל הילדות.
ב, יח: ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו.
השדה השכלי ריק.
הארץ היא בגיל ינקות.
אדני אלהים אומר לא טוב היות האדם לבדו בארץ של עצמו. אעשה לו עזר מולו.
ב , יט: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.
יצירת המבנים השכליים והמחשבות שמעליהם.
אדני אלהים מתחיל בפעולת יצירה אשר אותה ימשיך לבצע לאורך כל חיי האדם.
כשם שיצר מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, עורקיקים, ורידונים, וכלי דם אחרים, כך הוא יוצר מהאדמה של הארץ את כל המבנים השכליים ואת כל המחשבות שמעליהם. גם המבנים והמחשבות בנויים מהאדמה, מעפר הארץ. על כן הם בעלי אופי חלקיקי. אדני אלהים מביאם אל האדם כדי לאפשר לאדם לקרוא להם בשם. האדם בוחר למי מהם ידביק שם.
כל מבנה שכלי יציב, זכור היטב, מקובע בשדה, אשר האדם העניק לו שם או שהוא עשוי להעניק לו בקלות שם הוא חית השדה. כלומר, לא רק המילים הקבועות היציבות של השפה אלא גם רעיונות זכורים היטב הם חית השדה. טענה זאת נובעת מפסוק יד של פרק ג "...ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה...". בעקבות מעשהו של הנחש השדה לא יועשר ברעיונות יפים, בחית השדה המשובחת, כפי שהיה עשוי להיות מועשר אילו הנחש היה משיא תחום של האדם שהיה תורם להעשרת השדה. בפסוק לא נאמר ארור אתה מכל עוף השמים.
הערות: הגיון פשוט עשוי להוביל לטענה שהטבע של הארץ על חוקיו ומבניו הבסיסיים הוא שיוצר מאדמת הארץ, מהעפר שלה, מהאטומים והמולקולות המצויים בה, את המבנים השכליים ואת המחשבות שמעליהם. נראה שהגיון פשוט זה היה ההגיון של מחזיקי שיטת "האדם בארץ". אדני אלהים שלהם היה הטבע של הארץ.
ב, כ: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו.
האדם מפתח שפה.
האדם מעניק שמות למבנים השכליים ולמחשבות המובאים אליו לפי השפה הנהוגה. מבנים ומחשבות שהוא אינו קורא להם בשם עשויים להיות מובאים שוב ושוב ובכל פעם יש לאדם הזדמנות להדביק להם שם. תהליך פיתוח השפה עיקרו קורה במהלך הילדות אך הוא נמשך עד סוף החיים.
לכל הבהמה
האדם עשוי לקרוא בשם לכל הבהמה. הבהמה היא הצרכים הגופניים של הארץ. המילים הראשונות של התינוק יכללו חלק ניכר מהבהמה. לאכול, לשתות, טעים, לא טעים, פיפי, קקי, קר, חם, לישון, לנוח. בגיל בוגר יותר יהיו מילים נוספות: אין לי מקום, זוז מפה. אחרי גיל ההתבגרות יהיו מילים שמתארות הנאות כמו הנאה ממין. גם הן שייכות לבהמה.
לכל חית השדה
האדם עשוי לקרוא בשם לכל חית השדה. בגיל הילדות הוא קורא בשמות רבים חדשים. ציפור, מטוס, עץ, כלב, חלון. הקריאה בשמות לעצמים חדשים נמשכת עד סוף החיים.
לעוף השמים
האדם עשוי לקרוא בשם למחשבות שמתעופפות בשדה, לרעיונות, ולתיאוריות שלמות.
יש עופות גדולים ויש קטנים. יש יפים, מכוערים, מורכבים, פשוטים, משתנים, קבועים, זמניים. יש עופות מעל חלקת המתמטיקה, מעל חלקת הטיולים, מעל חלקת המוסיקה. יש מינים נוספים רבים.
האדם מרכיב משפטים, מדבר ומקשיב. גם אלו עוף השמים.
עוף השמים אינו יציב בשדה. אם הוא מתקבע בשדה והופך לזכור היטב הוא הופך להיות שייך לחית השדה.
לנחש ולרמש לא בקלות
הנחש והרמש אינם מוזכרים כמי שהאדם קורא להם בשמות. הם משהו כמו התת-מודע. נדרש מאמץ מחשבתי מסוים של האדם כדי שיתאפשר לו לקרוא לחלק מהם בשמות. בשיטת "האדם בארץ" נעשה מאמץ כזה והרצון של הארץ לעשות משהו משמעותי בחיים נקרא הנחש אצל הולכי השיטה.
עזר כנגדו
אדני אלהים יצר בעבור האדם עזר רב במהלך שנות הילדות. שפה ושכל. עתה על סף גיל ההתבגרות השדה מלא בחית השדה ובעוף השמים. האדם אינו לבדו בארצו, אך שוב נחוץ לו עזר. עזר שאין אפשרות למוצאו בשדה.
ב, כא: ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה.
ההתבגרות המינית מותנעת.
אדני אלהים הפיל תרדמה על האדם שבארץ לקראת ניתוח התנעת ההתבגרות המינית.
במהלך הניתוח אדני אלהים לקח מהאדם את תחום הנקביות - תחום מורכב אך מדויק. תחום זה קיים בכל אדם שבכל ארץ. גם באדם שבארצות זכריות.
אדני אלהים סגר את החלל המורכב שנוצר באדם עקב הלקיחה. סגרו בבשר - במשהו שלא שינה את האדם.
האדם הוא השילוב המיוחד בין האד של האב לאדמה של האם. שילוב זה הוא קבוע של הארץ. הניתוח הוא הצעד הראשון בפעולה שתשנה את צורת האדם אך לא את הקבוע.
הניתוח הסתיים ובכך ההתבגרות המינית הותנעה.
לאדם צלעות רבות, תחומים מדויקים רבים. צלע היא תחום מובחן, מדויק, של האדם.
הערות: האדם, השילוב בין האד של האב לבין האדמה של האם, אינו משתנה בעקבות ההתבגרות המינית. הוא יציב לאורך כל החיים כמו ה-DNA של ימינו. התכונות שהארץ קיבלה מהוריה נוצקו במבנה החלקיקי שנוצר בעת ההפריה. האדם הוא לא ה-DNA של תא בודד וגם לא זה הכללי של כל התאים, אלא משהו שאיכשהו בנוי על אלו, הנפש.
ויפל תרדמה, וישן. היה אז ידע מדעי של ניתוח בהרדמה.
ב, כב: ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם.
תהליך ממושך של התבגרות מינית.
אדני אלהים בנה את התחום שלקח מהאדם להיות האשה שבארץ. בנייה היא תהליך ממושך ובנייה זו מתאימה להיות ההתבגרות המינית.
לצלע שהוצאה מהאדם לא היו עיניים וידיים ופה כאשר נלקחה. אחרי הבנייה כל אלה הפכו להיות קיימים באשה שבארץ. הבנייה שייכת גם לסיפור העקרוני.
כשם שאדני אלהים מביא את המבנים השכליים והמחשבות, חית השדה ועוף השמים, לאדם כדי לתת לאדם הזדמנות לקרוא להם בשם, כך הביא אליו גם את האשה שבנה מתחום הנקביות שלקח ממנו.
ב, כג: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת.
התחום איש-אשה הוא תחום מפוצל.
האדם אמר זאת הפעם ה"יצירה" שהובאה אלי היא תחום שלי שאדני אלהים בנה, חלק שלי. עצם מעצמי ובשר מבשרי.
לא "יצירה" רגילה כמו כל חית השדה שאדני אלהים יוצר בשגרתיות מן האדמה ומביא אלי. לא המושג "אשה" שכבר קיים אצלי בשדה מגיל הילדות.
הפעם "יצירה" מיוחדת שנוצרה ממני מהאדם.
לזאת יקרא אשה כי מהתחום איש השלם, זה של ארצות זכריות, זה שיש לו בשרו בארצו, זה אשר קרוי איש לוקחה זאת.
לוקחה מהאיש הרחק לארץ אחרת ארץ נקבית. ארץ שבה בשרה הוא השלם.
לוקחה מהאיש בעת בריאת בראשית.
האדם מבחין שהתחום איש-אשה שלו הוא תחום מפוצל. חלקו קיים בגופו; וחלקו החסר בשרו חסר בארץ - קיימת בגוף רק נציגות שלו.
הערות: להוגי השיטה היה ידוע שיש תכונות חבויות באדם שאינן באות לידי ביטוי בבשר הארץ. האשה שבארץ קיימת בארצות זכריות באופן חבוי - אין לה הבשר הנקבי בארצות הזכריות. האיש שבארץ קיים בארצות נקביות באופן חבוי - אין לו בשרו הזכרי בארצות הנקביות.
ב, כד: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.
התחום המפוצל שואף להפוך שלם.
על שום אופיו המפוצל קיימת בתחום איש-אשה הנטייה הטבעית להשלים את בשרו החסר. התחום עשוי להניע את האדם לפעולות חיפוש לטובת השלמת בשרו. התחום שואף להשלים את בשרו החסר כדי שיוכל לבצע את תפקידו הטבעי.
הוא אינו פועל לשם כך בגיל הינקות ואף לא בגיל הילדות.
הוא עשוי לפעול להשלמת בשרו החסר רק אחרי שמתבצע הניתוח להתנעת ההתבגרות המינית של ארצו.
על כן
על שום שבכל ארץ במהלך הניתוח להתנעת ההתבגרות המינית התחום אשה הוא שנלקח מהאדם, התחום איש אשר נותר באדם הוא זה שלקחו ממנו.
הלקיחה בניתוח משקפת את הלקיחה האמיתית שנעשתה בבריאת בראשית.
יעזב איש את אביו ואת אמו
בארצות נקביות אין לו הבשר. אין לו היכולת להגיב.
בארצות זכריות לתחום איש יש בארצו הבשר המתאים. הוא הפעיל. יש לו היכולת להזיז את הארץ. יש לו היכולת להגיב לכך שלקחו ממנו.
הוא הקרוי איש.
הוא מניע את הארץ. הוא עוזב את אביו ואת אמו ויוצא לחפש את מה שנלקח ממנו בניתוח, אך את זה האמיתי, השלם, שנלקח ממנו בבריאת בראשית - התחום אשה של ארץ נקבית. זה שיש לו הבשר החסר.
ודבק באשתו
הוא ישאף למצוא התבששות - התאמה כמו שיש בין השן לבית של השן.
הוא ישתעשע בחיפושיו. הוא יחזר, יתנסה במערכות יחסים, ילמד מה נכון לו.
גם התחום אשה של ארץ נקבית יחפש התבששות.
מציאת התבששות דורשת חיפוש שעלול להיות מתמשך. על פי רוב המחפש עשוי לוותר על הדרישות הטבעיות של התחום איש-אשה שלו ולהחליט לדבוק גם בלי שמצא התבששות.
כאשר האיש ימצא את מה שחיפש והתחום אשה של הארץ הנקבית המעורבת יהיה מעונין גם הוא התחומים ידבקו זה בזה.
והיו לבשר אחד
בשר התחום איש-אשה של הארץ הנקבית המעורבת יהפוך גם הוא לשלם אז. הבשר הדבוק והשלם יהיה בשר אחד משותף לשתי הארצות המעורבות.
הערות: התחום איש-אשה הוא תחום מפוצל גם בארצות הנקביות וגם שם הוא שואף להשלים עצמו, אבל שם החיפוש הוא פחות פעיל על פי רוב.
הוגי שיטת "האדם בארץ" שיקפו שוני קטן זה בין הארצות על ידי כך שתיארו את האדם של שיטתם בהתאם. הם הכניסו את לקיחת תחום הנקביות (הצלע) מהאדם, כדי להביע את האופי המפוצל של התחום איש-אשה וכדי להביע את העובדה שהתחום איש של הארצות הזכריות פעיל יותר בחיפוש. הם עשו אדם-ארץ בצלמם וכדמותם.
ב, כה: ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.
טיפול במקרה הפשוט, המוכר.
ויהיו האדם ואשתו מקיימים את התנאי "ערומים" ואת התנאי "לא יתבששו" לצורכי הדוגמא שתוצג בפסוקים הבאים.
עד עתה היו עניינים גופניים. מעתה, כדי לספר תולדותיו של כל אדם יסופר הסיפור הנפוץ - סיפור האדם שבוחר בהקמת משפחה כתכלית לחייו.
סיפור זה יהיה כפוף לתנאי "ערומים ולא יתבששו".
זה לא יהיה סיפורו של מי שמצא אהבה מושלמת והזוגיות אצלו דבש, או של מי שזכה להיות מסודר מראש מבחינה כלכלית.
אגב כך יסופרו גם תולדותיו של כל אדם.
ערומים
האדם ואשתו של הדוגמא יהיו חופשיים, טבעיים, ערומים מכל סמל. כתנות העור שהאדם ואשתו עתידים לקבל מאדני אלהים בדוגמא שבפסוקים הן דוגמא לסמל. האדם ואשתו כאשר הם לבושים בכתנות הם אינם ערומים.
אין על האדם ואשתו סמל העושר הכלכלי. עם סמל כזה הנחש לא יהיה ארור מכל הבהמה. הלבוש, התזונה, מרחב המחיה - כל אלה לא ייפגעו. על כן לא יקללו את הנחש. לא כל הבהמה תקלל אלא רק חלק מהבהמה. התנאי "יהיו ערומים" מחריג את המצב הזה ושומר על דיוק הפסוקים.
אין על האדם סמל המתמטיקאי, או סמל המוסיקאי, או סמל של תכלית חיים אחרת. האדם שבדוגמא טרם אכל מעץ הדעת טוב ורע.
אין על האדם אות בסגנון אות קין. קין הוגלה בארצו לארץ נוד. מקום בארץ שאינו הגן. הדוגמא פטורה מלעסוק בדקויות המקרה של אדם שהוגלה או אדם שיש לו אות כלשהו הודות לתנאי "ערומים".
לא יתבששו
האדם ואשתו לא יהיו מאלה שהצליחו למצוא התאמה מושלמת לתחום איש-אשה של ארצם.
התבששות מתקיימת כאשר התחום איש של הארץ הזכרית והתחום אשה של הארץ הנקבית מתאימים באופן מושלם כמו השן והבית של השן.
האות ב עשויה לסמל בית. האות ש עשויה לסמל שן. בשש עשוי להתפרש בית של שן, שן. התאמה מושלמת.
אלה שמצאו התבששות הם מקרי קצה. התנאי "לא יתבששו" מחריג אותם כדי לשמור על הפסוקים. אצלם בהמת המין מברכת עד סוף החיים. במצב זה הנחש אינו יכול להיות ארור מכל הבהמה. בהמת המין מהווה חלק חשוב של הבהמה.
ג, א: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.
קיים בארץ הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים והוא משיא תחומים.
והרצון של הארץ להשאיר משהו אחריה, לעשות משהו משמעותי בחיים היה חופשי מכל המבנים השכליים ואמר אל האשה שבארץ:
אף כי אמר אלהים של הארץ הרגילה לא. תאכלו. מכל עץ הגן. גם מהעץ האסור.
האשה שבארץ, האיש שבארץ ועמכם האדם; אמנם אלהים של הארץ הרגילה אמר לא. וגם הזהיר מהמוות שעלול לקרות כתוצאה מהאכילה. ואדני אלהים אסר וקבע מוות וודאי ביום האכילה. אל תירתעו. קחו החלטה. אכלו מעץ הדעת טוב ורע. אתם יכולים להצליח לעשות משהו משמעותי. אפשר להקים משפחה גם בלי להתבשש. וגם בלי להיות מסודר כלכלית.
הנחש, הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים מנסה להשיא תחומים של האדם. במקרה זה מודגמת השאת תחום ההולדה, האשה שבארץ.
הערות: הנחש = הרצון של הארץ להשאיר משהו אחריה, לעשות משהו משמעותי בחיים. ערום מכל חית השדה = חופשי מהמבנים השכליים.
ג, ב: ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל.
להישאר במצבנו הרגיל אנחנו רגילים ובסדר לנו להמשיך כך.
האשה שבארץ אמרה לרצון לעשות משהו משמעותי בחיים:
מפרי עץ הגן אנחנו אוכלים וטוב לנו. אין עם זה בעיה. וכך נמשיך. לא בטוח שכדאי לנו לשנות משהו. לא רע מצבנו הנוכחי.
ג, ג: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון.
לקחת החלטת חיים - פירוש הדבר ליטול סיכון ממשי.
ומפרי העץ אשר בתוך הגן, עץ הדעת טוב ורע, אמר אלהים של הארץ הרגילה לא תאכלו ממנו, פן תכשלו כישלון סופי ומוחלט אחרי שתשימו חלק ניכר מחייכם על התכלית שלקחתם על עצמכם.
וגם לא תגעו בו. לא תהיו שותפים באופן כלשהו לאכילה שיבצע תחום אחר. כישלון של התחום האחר עלול גם הוא למשוך אתכם עמו אל המוות שישרה באדם אחרי שיכשל.
לאכול דעת טוב ורע, לקחת החלטת חיים, הסביר לנו אלהים, היזהרו. הטבע הגדול, אלהים, לא מאפשר להצליח תמיד. עלולה להיות לתחום שאוכל דעת טוב ורע אכזבה גדולה בהמשך. מוות של התחום ועמו מוות אפשרי של חלקים קשורים באדם - כאלה שרק נגעו בפרי. מוות שטבעו להתבטא בדיכאון קשה.
הערות: הטבע הגדול, אלהים, מזהיר שאולי יהיה מוות, בעתיד. הטבע של הארץ, אדני אלהים, סגר בעדו, השלים אותו קודם, קבע שיהיה מוות וודאי ומיידי ביום האכילה - מוות אחר. המוות שזה מזהיר מפניו והמוות שזה מבטיח שניהם היבטים משלימים של פעולת האכילה.
ג, ד: ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון.
לא המוות הזה ולא המוות הזה צריכים להרתיעכם.
לא המוות שאלהים מזהיר מפניו ולא המוות הוודאי שאדני אלהים חוקק שיקרה ביום האכילה צריכים להרתיעכם מלקחת החלטת חיים. ההפך.
ג, ה: כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.
תהפכו לכוח של עשייה, למעין יד של אלהים.
כי יודע אלהים, חוק מחוקיו, חוק מחוקי הטבע הגדול:
ביום שתקחו על עצמכם את תכליתכם העיניים שלכם ייפקחו. ועמן עיני האדם. תדעו אתם והאדם שלתכליתכם נועדתם. ומשהו גדול יקרה. תהפכו להיות כמו אלהים בעניינכם. עושי עשייה. כמוהו יודעי טוב ורע של דרך - הדרך אל תכליתכם.
כאשר תחום של האדם אוכל דעת טוב ורע, עיניו נפקחות. התחום ועמו האדם יודעים שנועדו לעסוק בהגשמת התכלית שבחרו והופכים לכוח חזק, נחוש, מעין יד של הטבע הגדול לדעת טוב ורע, לעשות עשייה.
הערות: כי ידע אלהים = חוק הטבע הוא.
ג, ו: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.
האדם לוקח החלטת חיים. בדוגמא הנוכחית - הולך על הקמת משפחה.
ותרא האשה
האשה שבארץ אשר עיקרה הוא תחום ההולדה הסתכלה על העץ. היא הסתכלה בו לפרקים עוד לפני האכילה ונעצה בו כבר מאז מבטים ממושכים. יתברר שעתה כבר קיבלה את הסכמת האדם לאכילה.
טוב העץ למאכל
היא ראתה זה זמן שהעץ טוב למאכל. טוב לא רק לפיה אלא גם לפה התחומים האחרים. וגם לפה האדם.
תאוה לעינים
היא ראתה כי העץ הוא תאווה לעיניים. לעיניה שלה, לעיני התחומים האחרים וגם לעיני האדם.
נחמד להשכיל
היא ראתה שהעץ נחמד על ידי התחומים. הם רוצים לזכות לאכול מפריו ולהשכיל. היא אינה החומדת היחידה. כל תחום שיאכל יושכל ועמו יושכלו האדם ומרכיבי הארץ האחרים.
ותקח מפריו
היא לקחה פרי מהעץ ואכלה. בכך לקחה על עצמה את תכלית ההולדה.
ותתן לאישה עמה
היא נתנה לאיש שבארץ והוא אכל עמה. בכך שאכלו יחד נטלו על עצמם יחסי איש-אשה כחלק מהתכלית.
האדם שומע לקול התחום
יתברר שתחום של האדם יכול לאכול רק אחרי שהאדם שומע לקול התחום. אם האדם אינו שומע לקול תחום התחום אינו יכול לאכול.
באכילה זאת האדם שמע לקול התחום איש-אשה שלו. לאשה שבארץ ולאיש שבארץ.
האדם אוכל עם התחום
עיני האיש עיני האדם, ידי האיש ידי האדם ופיו פה האדם.
כאשר האיש אכל גם האדם אכל. בכך שאכל לקח על עצמו הורות כתכלית.
אם האשה לא הייתה נותנת לאיש היא הייתה צריכה לתת לאדם. האשה היא תחום של האדם וכאשר תחום אוכל האדם אוכל עמו. במקרה כזה התכלית לא הייתה כוללת יחסי איש-אשה. התכלית הייתה הולדה והורות בלבד.
התכלית הבסיסית המלאה
האדם החליט על התכלית הבסיסית המלאה. הולדה, יחסי איש-אשה והורות.
האשה אכלה - הולדה.
האיש והאשה אכלו יחד - יחסי איש-אשה.
האדם אכל - הורות.
התכלית מתאימה לתחום
האדם היה יכול לשמוע לקול תחום אחר שלו. למשל לתחום המתמטיקה שלו. התכלית הייתה אז בהתאם. למשל "להיות מתמטיקאי".
ג, ז: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.
האדם מבין שלכך נועד. מצהיר על החלטתו.
עיני התחום איש-אשה נפקחו. עיני האשה שבארץ ועיני האיש שבארץ.
יחד עם עיני התחום נפקחו גם עיני האדם.
התחום והאדם הבינו למה הם "נועדו" בחייהם. הם נועדו לתכלית גדולה. הם ראו בבירור. הקמת משפחה - זהו ייעודם.
הכרתם זאת היא פקיחת העיניים.
בהתנהלותם עד כה הם עסקו בחיפוש המסוכן אחרי ההתבששות. כאשר מחפשים להתבשש עלולים להמשיך בחיפושים בלי הרף ולא למצוא. בסוף עלולים לגלות שאבד זמן חשוב. ויש סכנות נוספות.
פקיחת העיניים אפשרה להם לראות את התנהלותם זו. הם ידעו כי בהתנהלותם זו הם היו עירמם - חשופים ופגיעים.
הם עשו לעצמם סמל. הם תפרו עלה תאנה ועשו להם חגורות. הסמל הצהיר שהם בחרו את התכלית הבסיסית הקמת משפחה. הם שומרים מעתה על המבושים.
הם עשו צעד משמעותי אך רחוק מלהספיק. שינוי גדול צריך לקרות בארץ.
הערות: עירמם = חשופים, פגיעים. עלה תאנה, חגרת = סמל לשמירה על המבושים.
ג, ח: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן.
לאדם ברור: להחלטת חיים יש השלכות פנימיות.
האדם ואשתו שמעו את קול אדני אלהים מתהלך בגן לקראת השיחה הנוקבת שינהל עמם - שיחת האחד ממנו.
הם ציפו לשיחה. היו בהמתנה. היא הייתה כמרחפת מעליהם זה זמן. סדר חדש יושלט בארץ.
עתה כשהגיעה השעה הם התכווצו בתוך עורקיק או ורידון. התחבאו מפני אדני אלהים העומד להשכיל אותם.
הערות: "ויתחבא האדם ואשתו". התחבא בלשון יחיד מחזק שהאשה בבסיסה היא תחום של האדם - עצם מעצמיו ובשר מבשרו. בתוך עץ הגן = בתוך איזשהו עורקיק או ורידון בגן.
ג, ט: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה.
שיחת האחד ממנו, השיחה הנוקבת, מתחילה.
אדני אלהים, הטבע של הארץ, הוא הקובע מתי תהיה השיחה. הוא שקורא אל האדם.
עתה קרא.
אמר לו: איך קרה. אתה מכונס ככה.
ג, י: ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא.
האדם: את קולך קול אדני אלהים קול הטבע של הארץ שמעתי. ויראתי. משהו בארץ צריך להשתנות.
קול ההתהלכות שלך היה ברור לי. סדר חדש בארץ מתבשר. אתה כאן כדי לבשר לי עליו. התהלכת בגן ושמעתי.
אני עירם מול התכלית הגדולה - חשוף ופגיע. ההתנהלות של הארץ. משהו שגוי בה. שינוי גדול חייב לקרות. והנה הוא מגיע. על כן יראתי. מתכנס בתוך עצמי.
ג, יא: ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.
אדני אלהים: החלטת החלטת חיים. אכלת מן העץ.
מי הגיד לך שאתה עירם - חשוף ופגיע. עץ הדעת טוב ורע, העץ אשר ציויתיך לא לאכול ממנו, גורם לתחושה כזאת. אולי ממנו אכלת.
ג, יב: ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל.
האדם: תחום ההולדה אכל ונתן לי. האשה.
האשה שבארץ, זאת שבנית מצלעי, אכלה ונתנה לאיש שבי לאכול עמה. בכך היא נתנה גם לי. ידי האיש הן ידי. כאשר האיש אכל גם אני אכלתי. פיו הוא פי.
ג, יג: ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל.
אדני אלהים לאשה: מעשה עשית. הרבה מוות מסביב.
ראי את התחומים האחרים. אלה מהם שלטשו עיניהם לעץ ספגו מהלומה. יש מהם שהפכו מתים לגמרי. המוות ביום האכילה שהבטחתי כבר כאן.
האשה: הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים, הבליט אותי על פני התחומים האחרים.
הנחש, הרצון להשאיר משהו בעולם, השיאני.
ממעמדי הבולט השמעתי את קולי, קול ההולדה, באזני האדם, בהתמדה.
והאדם שמע לקולי. האדם הבין שבאמצעותי הוא יכול להשאיר משהו אחריו, לעשות משהו משמעותי. הוא יכול להוליד על כל מה שכרוך בזה. הוא יכול להצליח בתכלית הבסיסית הקמת משפחה.
וכך הגעתי למצב שאכלתי.
ג, יד: ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.
אדני אלהים משכיל את הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים על מעמדו החדש.
אדני אלהים אמר לרצון של הארץ להשאיר משהו אחריה, לעשות משהו משמעותי בחיים:
כי עשית זאת
בגלל שהשאת את תחום ההולדה, שהוא החלק העיקרי של האשה שבארץ, האדם שמע לקול התחום ואף לקול התחום המורחב המלא התחום איש-אשה ונטל על עצמו את התכלית הבסיסית המלאה הקמת משפחה.
התכלית הזאת היא תובענית.
יכולת לא לעשות זאת. יכולת להשיא תחום אחר של האדם, למשל תחום המתמטיקה, או לא להשיא כלל.
כפוף לתנאי "ערומים ולא יתבששו" חיי הארץ צפויים להיות קשים.
ארור אתה מכל הבהמה
האדם יישן פחות ועמו הארץ. הוא יפרנס משפחה וידאג לצרכיה. הוא ידאג שיהיה מזון קודם כל לילדיו. גם בריאות הילדים תהיה חשובה לו לעתים יותר מבריאותו שלו. הוא יעביד קשה את הבהמה של ארצו וגם יצמצם במותרות שלה.
הבהמה של הארץ, הצרכים הגופניים של הארץ, תפטיר קללות עסיסיות.
הצורך בתזונה מיטבית, בבריאות מיטבית, במנוחה, בשינה, בבילוי, בהנאות גופניות למיניהן, במלבוש, במרחב מחיה, בקורת גג - כל אלה יפגעו.
תהיה ארור מטעמם באופן גורף - ארור מכל הבהמה.
ומכל חית השדה
המבנים השכליים של הארץ לא יטופחו להגיע לגבולם העליון. על כך תהיה מקולל מכל חית השדה - ארור מטעמה.
זמן רב של האדם יופנה לדאגה לענייני פרנסה ושגרת המשפחה. לא כמו זמנו של אדם אשר שמע לקול תחום הפילוסופיה, המתמטיקה, הטיולים, או תחומים דומים. אצל אדם כזה התכלית טבעה להעשיר את השדה ככל שנמשכת חתירתו להגשמתה.
על גחנך תלך ועפר תאכל
תתקשה להרים ראש שוב ולהשיא תחום נוסף של האדם. לאדם לא יהיה זמן.
אם תזכה להרים ראש אלו יהיו פעמים בודדות.
שוב ושוב תידחה על ידי האדם.
כל ימי חייך
הדאגה לילדים נמשכת עד סוף החיים. האדם ימשיך לדחות אותך ולוותר על הגשמת תחומיו האחרים כדי שיוכל לעזור למשפחה. ימשיך לדחוף אותך מטה גם בגיל מבוגר.
כל ימי חייך במקום לנחול הצלחות תזחל על גחונך ותאכל עפר.
הערות: התנאי "ערומים ולא יתבששו" הוא תנאי חשוב. בלעדיו לא היה מדויק לומר על הנחש שהוא הפך לארור מכל הבהמה ומכל חית השדה.
הסיבה לכך שהתנאי "לא יתבששו" הכרחי:
אם האדם מוצא זוגיות מושלמת, התבששות, לא כל הבהמה נפגעת. בהמת המין אסירת תודה, מברכת. הנחש אינו ארור מטעמה ולכן אינו ארור מכל הבהמה.
סיבה לכך שהתנאי "ערומים" הכרחי:
אם האדם אינו ערום יכול להיות עליו סמל העושר. אם האדם עשיר, אין פגיעה בכל הבהמה. למשל אין פגיעה בצרכים התזונתיים שלו ובצרכי הלבוש והדיור. הבהמות שלא נפגעות אינן מקללות. הנחש אינו ארור מכל הבהמה.
התיאור "כל ימי חייך" נכון לתכלית הבסיסית המלאה. אם התחום האוכל היה תחום האתלטיקה הנחש היה יורד על הגחון רק עד שהקריירה של האתלט שבאדם הייתה מסתיימת. למשל עד גיל 35. לא עד סוף החיים.
ג, טו: ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.
האיבה בין התחום שהושא לבין הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים תהיה הדדית.
ואיבה אשית בינך לבין התחום שהשאת ואכל.
איבה מהתחום כלפי הנחש
התחום שאכל יאוים באופן תמידי מקיומך. איבה תשרור ממנו כלפיך.
הסיבה לאיומך עליו טמונה בעצם קיומך. טבעך הוא לצוץ מדי פעם ולהרים ראש, לנסות להשיא תחומים של האדם. אם תצליח להשיא תחום נוסף, אחר, של האדם ותביאו לכדי אכילה, האדם יצטרך להקדיש גם לו ממשאביו. בכך תגרע משאבים מהתחום שאוים, למעט מקרים נדירים של הלימה בין התכליות.
איבה מהנחש כלפי התחום
איבה תהיה גם מצדך הנחש כלפי התחום שהשאת ואכל. בגלל התחום האדם ידחה אותך שוב ושוב.
איבה הדדית בינך הנחש לבין האשה
התחום שהשאת ואכל הוא האשה. איבה הדדית תשרור ביניכם.
ובין זרעך ובין זרעה
איבה הדדית תשרור גם בין זרעך לזרעה. זרעך הוא הרצונות הקטנים של הארץ לעשות משהו משמעותי שנולדים עם השנים. זרעה הוא הצאצאים.
הצאצאים ירצו עזרה מסוגים שונים. עזרה זו תימצא מנוגדת על פי רוב לרצונות הקטנים של הארץ, זרעך. אלה ואלה יצטרכו את אותם משאבים - בעיקר זמן של האדם ומשאבים כלכליים.
הצאצאים ישופוך ראש
הצאצאים ירצו את האדם עוזר להם, מקדיש להם ממשאביו, עובד בחלקתם. הם יחששו ממך הנחש שתרחיק אותו לחלקות אחרות ובכך תרחיקו מהם. הם ינעצו שיני פיהם בראשך - ישופוך ראש.
ואתה תשופם עקב
ואתה הנחש, הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים, תרצה להצליח בהרמות הראש שלך. תנעץ שיני פיך בעקבם, תשופם עקב.
הערות: האות שין עשויה להיות שן. האות ו עשויה להיות "המשך של". האות פה עשויה להיות "פה". שופ = שן, המשך של, פה. ישופך = ינעץ שיני פיו אותך.
הנחש של ארץ האדם מתואר כדומה לנחש של הארץ הרגילה.
ג, טז: אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.
התחום שהושא מושכל על הצפוי לו.
אדני אלהים משכיל את התחום שאכל על חלקו של זה בדרך לעץ החיים. חלקו של התחום יהיה העשייה המיוחדת לו. יהיה ברור לתחום שהדרך תכלול את טעמי ידיעת הרע וידיעת הטוב המיוחדים לו. אדני אלהים ירבה את העשייה של התחום. ייתן לו כוח להמשיך ברגעי משבר וגם כוח להמשיך אחרי שובע.
באכילה הנוכחית התחום שאכל הוא התחום איש-אשה. האשה היא החלק העיקרי של התחום. היא האחראית להולדה. אדני אלהים פונה אליה אך משכיל גם את האיש. היא נציגת התחום.
אל האשה אמר
אל האשה נציגת התחום איש-אשה שאכל אמר:
הרבה ארבה
ארבה וארבה וארבה, הרבה ארבה, את עשייתך שעיקרה הוא ההולדה. כאשר תחווי ידיעת הרע אתן לך כוחות להמשיך בעשייה. גם כאשר תשבעי ידיעת הטוב ארבה את כוחך להמשיך.
עצבונך והרנך
ארבה את עשייתך הכושלת ועמה את עשייתך המוצלחת. לידות מוצלחות טבען לבוא עם הפלות, עם איבודים אחרי לידה ועם ידיעות רע אחרות.
הטוב והרע כרוכים יחד
הפרדת הטוב מהרע אינה בידי. הטוב והרע נכרכו יחד על ידי אלהים בבריאת בראשית.
בעצב תלדי בנים
בכאב, לעתים בנזק לבשרך, תלדי בנים ובנות.
ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
האיש והאשה של הארץ מושכלים על כך שכדי לאכול חיים של יחסי איש-אשה התחום איש-אשה יצטרך להשלים את בשרו ומרכיבי התחום השלם יצטרכו לקיים ביניהם יחסי סיפוק הדדי.
בשר אחד
הארץ יכולה להיות נקבית או זכרית. בשני המקרים בשר התחום איש-אשה אינו קיים בשלמותו בעת שהשיחה מתקיימת.
האשה שבארץ הזכרית אין לה הבשר המתאים להוליד ובכל זאת אדני אלהים פונה אליה כאילו היא תלד.
באופן דומה אין לה הבשר להשתוקק.
האיש של הארץ הנקבית אמור למשול. לאיש זה אין הבשר.
אדני אלהים מתייחס לאיש ולאשה שבארץ בלי שבשר שניהם קיים. הוא משכיל אותם על התחום השלם איש-אשה.
בשרם יהיה קיים כאשר התחום איש-אשה ישלים את בשרו - כאשר התחום איש של הארץ הזכרית ידבק בתחום אשה של הארץ הנקבית והם יהיו לבשר אחד משותף לשתי הארצות המעורבות.
האיש של התחום המשותף יהיה אז האיש של הארץ הזכרית והאשה תהיה האשה של הארץ הנקבית. איש ואשה אלו הם מרכיבי התחום השלם, הבשר האחד, והם שיצטרכו לעשות את העשייה.
הכללת הדוגמה
אדני אלהים ירבה וירבה, הרבה ירבה, את העשייה של כל תחום שהושא ואכל.
הכוח שמניע את האדם להגשמת תכליתו, חרף קשיים גדולים, ואף אחרי ששבע הצלחות, הוא אדני אלהים, ולא הנחש שרק השיא את התחום.
מתמטיקאי עשוי להיכשל שוב ושוב כל חייו עד שבהארה אחת יוביל את האדם לאכול חיים. אדני אלהים ירבה את כוחו בעת ידיעת הרע בחלק ניכר של חייו ויאפשר לו להמשיך בעשייה. אחרי שביעת ידיעת הטוב ואף אחרי שביעת פרי החיים אדני אלהים ימשיך וירבה את העשייה שלו.
ג, יז: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.
אדני אלהים משכיל את האדם על הדרך הצפויה לו. האדם הוא עובד אדמה בארץ של עצמו.
אדני אלהים מצייד את האדם במוכנות לקראת יציאתו לדרכו הקשה להגשמת תכליתו - דרך עץ החיים. האדם מושכל שיצטרך לשבוע ידיעת הרע וידיעת הטוב, קוץ ודרדר ושדה מבורך.
האדם הוא עובד אדמה בארץ של עצמו. בהתחלה שיחק כמו ילד, שתל פה, זרע שם. עכשיו הפך לעובד אדמה רציני, שצריך להוציא יבול נאה - יבול חייו.
כי שמעת לקול אשתך ותאכל
בגלל ששמעת לקול תחום ההולדה ואכלת דעת טוב ורע עם האשה ועם האיש ובכך לקחת על עצמך את התכלית הבסיסית המלאה הקמת משפחה תצטרך להפוך לעובד אדמה רציני.
יכולת לא לשמוע לקול התחום התובעני הזה.
יכולת לשמוע לקול תחום אחר שלך, אולי תובעני פחות.
יכולת גם לא לאכול כלל - לא לשמוע לאף תחום שלך.
ארורה האדמה בעבורך
אתה עתיד לגלות שהאדמה של ארצך היא כמו האדמה של החקלאי של הארץ הרגילה - ארורה. אדמת ארצך מקוללת בעבורך כמו שאדמת ארצו מקוללת בעבורו. כאן וכאן היא עלולה לאכזב באופנים שונים. גם באופן פתאומי.
בעצבון תאכלנה
בעצבון תאכל את היבול שתוציא ממנה. היבול עלול להפתיע אותך לרעה. להיות גרוע. לא מובטח לך כלל שהיבול יהיה זה שציפית לו.
גם חלקותיך המושקעות והטובות יהיו עלולות להיהרס ולהסב לך עצבון. לעתים תוך רגע, כמו בארץ הרגילה.
גידוליך הם ילדיך. וצאצאיך. את היבול שהם יניבו, מעשיהם ומידותיהם, תצטרך לאכול.
צאצאים רעים, בעצבון תאכל את היבול שיניבו.
כל ימי חייך
בעבור התכלית שבחרת כל ימי חייך בעצבון תאכל את היבול הרע של גידוליך.
מעשים רעים ומידות רעות של הילדים או הצאצאים מלווים את האדם כל ימי חייו.
הכללת הדוגמה
הניסוח הוא בעל אופי מוכלל מראש. הוא בנוי להתאים במדויק לרוב תכליות החיים שהאדם עשוי לבחור. התאמות קלות בביטויים "כל ימי חייך" ו"עד שובך אל האדמה" לפי המקרה המיוחד במקרי הקצה עשויות היו להביאו להתאים לכולן.
דוגמה: אם האדם היה שומע לקול תחום האתלטיקה שלו הוא היה הופך לעובד אדמה רציני - היה הופך לאתלט.
הוא היה מגדל גידולי אתלטיקה בחלקות האתלטיקה של השדה. הוא היה עובד גם את אדמת הארץ בכלל, את גופו.
האדמה הארורה הייתה עלולה להצמיח לו קוץ ודרדר. פציעות, לקיחת "תרופות" אסורות ועוד.
בעצבון היה אוכל אז את הישגיו הגרועים ואת מעידותיו הערכיות, לעתים כל ימי חייו.
בזעת שני אפיו היה מוציא לחם, יבול נאה, הישגים נאים.
עם זאת הוא היה נאלץ להפסיק לעבוד את האדמה ולהוציא יבול הרבה לפני סוף חייו. היה מסיים את הקריירה בגיל 35 בערך. לא עם שובו אל אדמת הארץ להיות עפר.
דוגמא זו היא של מקרה קצה.
דוגמא: אם היה בוחר בתחום המתמטיקה, היה עובד אדמה שמגדל גידולי מתמטיקה. גם אז האדמה הייתה עלולה להיות ארורה בעבורו. הפסוקים מדייקים במקרה זה עד סופם.
הערות: האדם יכול לשמוע או לא לשמוע לקול תחום שהושא בו. התחומים משמיעים קול, צריכים את הסכמת האדם כדי לאכול דעת טוב ורע. כאשר תחום אוכל, האדם אוכל עמו. הפה של התחום הוא הפה של האדם.
התחום אשה נלקח מהאדם ונבנה בנפרד. האשה היא חלק מתחום מפוצל יחיד במינו - התחום איש-אשה. יש לה פה משלה. עם זאת היא אינה אלא תחום קטן של האדם. גם היא כיתר התחומים אוכלת רק בהסכמת האדם. אם לא הייתה נותנת לאיש לאכול עמה הייתה נותנת את הפרי במקום לאיש לאדם.
ג, יט: וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.
בעבודת האדמה כמו בעבודת האדמה - קוץ ודרדר גם אחרי עבודה קשה.
האדמה עלולה להצמיח לך קוץ ודרדר גם אם תטפח את גידוליך במסירות.
במקרה של התכלית הבסיסית הקמת משפחה הקוץ והדרדר הם ילדים רעי מעשים ומידות, או צאצאים כאלו.
תתקשה למצוא מעשה טוב או מידות טובות בילדיך. תיאחז במעשים טובים מקריים או במידה טובה שולית - תאכל את עשב השדה.
היבול היוצא מהקוץ והדרדר או הכרוך בהם הוא יבול רע.
תידרש לחריש עמוק של החלקות.
במקרה של התכלית הבסיסית אין אפשרות להחליף את הגידולים.
במקרים אחרים שתילת גידולים חדשים על בסיס הלקחים מההתנסות המרה היא הדרך המתחייבת.
הערות: הקוץ והדרדר של האבות הקדומים, הוגי ומחזיקי שיטת "האדם בארץ", היו שתחת שיטת החיים שטיפחו, הארץ הרגילה מלאה חמס. הקוץ והדרדר האלו גרמו ל"ידיהם" עצבון גדול. "ידי" ההוגים עשו חריש עמוק ונטעו גידולים חדשים. הם נטעו כרם - שיטת "נח".
ג, יט: בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
במאמצים של גוף ושל נפש תאכל לחם.
בזעת האף שלך ובזעת האף של ארצך, במאמצים של נפש וגוף תגדל גידולים נאים, ילדים טובים, אשר מהיבול שיניבו, מעשיהם ומידותיהם, תאכל כמו שחקלאי אוכל את לחם שדהו.
עד מותך תזיע כך, עד שובך לאדמה של ארצך להיות עפר.
הערות: העפר הוא הגרגרים של האדמה. כך בארץ האדם וכך בארץ הרגילה. האדם שבארץ הוא מבנה חלקיקי ועם מותו הוא ישוב להיות עפר של ארצו - יתפרק לאטומים, מולקולות, חלקיקים קטנים יסודיים של אדמת גופו.
ג, כ: ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי.
חוה של ארץ האדם היא המולידה של ארצות האדם על כל החי שבהם.
האדם קרא שם אשתו חוה.
בארצות שבהן האדם לקח על עצמו את התכלית הבסיסית האשה שבארץ נקראת חוה.
היא ושכמותה הן המולידות של ארצות האדם. מבשרה הארצות יוצאות ומבשרה הן יונקות. וממילא היא האם של כל מה שחי בתוך הארצות האלו - "אם כל חי". בארצות זכריות בשרה הוא בשר חיצוני שהתווסף לארץ.
שמה חוה כי החיים מומשכים בעיקר באמצעותה.
הערות: חוה = חיים, המשך של, היא. ח, ו, ה. האות הא עשויה להיות היא. האות הא עשויה גם להיות הוא. הזיווג היא והוא נותן חיים. כך האות חת, שהיא בכתב הקדום זיווג של שתי אותיות הא, עשויה להיות חיים.
ג, כא: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם.
האדם מקבל את סמל שיחת האחד ממנו, המתאים לתכלית הבסיסית.
ויעש אדני אלהים
אדני אלהים בעצמו עשה.
לאדם ולאשתו
לא רק לאיש שבארץ ולאשה שבארץ, לתחום איש-אשה, התחום שאכל, אלא לתחום ולאדם. לנפש כולה.
כתנות עור
סמל איכותי שמתאים לתכלית הבסיסית המלאה הקמת משפחה.
והלבישם
והלביש אותם. כמו ענד להם את הסמל המיוחד.
מרגע שהלבישם חדלו להיות חשופים ופגיעים - עירמם.
ערומים הם חדלו להיות כבר מרגע האכילה. אחרי שעיניהם נפקחו הם תפרו לעצמם עלה תאנה ועשו לעצמם חגרת.
האדם ואשתו כשירים להישען
האדם ואשתו הפכו לבוגרי שיחת האחד ממנו.
הנחש, הבהמה, חית השדה, התחום שאכל והאדם - כולם הושכלו. הארץ הפכה מוכנה לדרך.
אדני אלהים סימל מצב חדש זה. הוא עשה לאדם ולאשתו כתנות עור והלביש אותם.
בכך שקיבלו מאדני אלהים את הכתנות הפכו לכשירים מטעמו להישען על תמיכתו, על הוו התומכת שיספק להם.
הכללת כתנות העור
אם האדם היה שומע לקול תחום אחר שלו, למשל למתופף שבו, הסמל היה אחר בהתאם.
מיד אחרי האכילה מעץ הדעת טוב ורע המתופף שבאדם והאדם היו פוקחים עיניהם. הם היו יודעים ש"נועדו" לתכלית שבחרו. נועדו לתיפוף. המתופף שבאדם היה עושה לעצמו תוף פח סמלי כדי להצהיר על מצבו החדש.
להיות "מתופף" זה ייעוד גדול. הצהרה מלאת כוונות ואמיתית אינה מספיקה. האדם שבארץ והמתופף שבו היו יודעים שהם עירמם - חשופים ופגיעים מול התכלית הגדולה. הם היו יודעים שנחוץ שינוי גדול בארצם. הם היו מצפים לשיחה קשה עם אדני אלהים - שיחת האחד ממנו. אחרי השיחה הקשה אדני אלהים היה רואה באדם ובמתופף שבו ראויים להישען על תמיכתו. הוא היה עושה להם מערכת תופים סמלית ומעניק להם אותה כדי לסמל זאת.
האדם והמתופף היו הופכים אז להיות יד של אלהים לדעת טוב ורע בתחום התיפוף, שיוצאת ופועלת מתוך הארץ בתמיכת אדני אלהים. הם היו מתואמים עם אדני אלהים. הם היו יכולים להישען עליו בבטחה. הייתה להם מערכת התופים הסמלית שנתן להם.
הערות: כתנות עור = סמל שהאדם קיים את השיחה הנוקבת, שיחת האחד ממנו, בעבור התכלית הבסיסית הקמת משפחה. אם התחום האוכל דעת טוב ורע היה תחום המתמטיקה הסמל היה אחר בהתאם.
ג, כב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.
אדני אלהים אמר האדם הפך להיות כיחידה אחת עם אלהים, למעין יד שלו. יד שאני משמש לה משענת והיא כמו יוצאת ממני. יד של הוא, אלהים, על הוו של הוא, אדני אלהים. רק לענין העשייה התכליתית שלקח על עצמו הפך למעין יד כזאת. ועתה כדי לחיות לעלם, להשאיר משהו אחריו, להצליח בהגשמת התכלית, יצטרך לאכול מעץ החיים.
ויאמר אדני אלהים
רגע אחרי שעשה כתנות לאדם ולאשתו והלבישם אדני אלהים אמר:
הן האדם היה כאחד ממנו
האדם הפך להיות כיחידה אחת עם אלהים. הוא כוח עכשיו - יד של עשייה, מידיו הרבות כמים.
מושבו בארץ ומהארץ יפעל. אני מעניק לו אחיזה. הוא מעין המשך שמומשך דרכי. אני משמש בעבורו מעין וו, מקום משענו. יש לו הכתנות. הוא שעון היטב על תמיכתי. הוא כאחד ממנו, מאלהים, שיוצא ממני, אדני אלהים, לדעת טוב ורע - לעשות עשייה.
הוא הפך להיות יד של הוא על הוו של הוא.
הוא הפך להיות אדני.
לדעת טוב ורע
לא לכל ענין הוא הפך לאדני. רק לענין החתירה להגשמת תכלית החיים שנטל על עצמו. רק לענין ידיעת הטוב והרע של הדרך.
ועתה
ועתה, כאשר הוא כזה. ואמור לשבוע ידיעת הטוב והרע של הדרך.
פן ישלח ידו
הוא עלול רק לשלוח יד.
ולקח גם מעץ החיים
ולקחת פרי מעץ החיים בלי לעבוד את האדמה - בלי לעבור דרך. רק בזכות היותו מסתובב בגן סמוך לעץ.
ואכל
ולאכול כך בקלות.
וחי לעלם
ומי שאוכל מעץ החיים חי לעלם - הצליח לעשות משהו משמעותי בחייו. משהו שיישאר קיים גם אחרי לכתו, או לפחות היה לרגע קיים.
בקלות של שליחת יד יעשה כן.
לא כך קבעה בריאת בראשית
חלילה לי מלאפשר לו לאכול בשליחת יד. זו אינה הדרך לאכול חיים אשר אלהים קבע בבריאת בראשית.
אכילת החיים טבעה אחר
האדם ישבע ידיעת הרע וידיעת הטוב של הדרך, ילמד קוץ ודרדר מהם, יזיע בשני אפיו, ישקיע ממיטב זמנו וינסה להוציא לחם.
אם הוא יצליח לעשות עשייה מספקת יחיה לעולם. הטביע חותמו כחלק של אלהים. יאמר עשיתי. יזכה לאותו רגע הנחת, שבו הוא אוכל מעץ החיים.
אם יש איזושהי אפשרות לאכול דעת טוב ורע ואז רק לשלוח יד ולאכול חיים, הרי שהיא היוצאת מהכלל. בריאת בראשית קבעה שצריך לעבור דרך.
ידי אלהים היוצאות מארצות האדם
הבניין, הרכב, המטוס, הם מעשי אלהים באמצעות האדם.
אוכלי דעת טוב ורע אשר בחרו תכלית לחייהם והפכו להיות כאחד ממנו, יד של הוא, אלהים, על הוו של הוא, אדני אלהים, הם ידי העשייה של אלהים היוצאות מארצות האדם.
אוכלי דעת טוב ורע, על פני דורות רבים, ששמעו לאיזשהו תחום שלהם שקשור לבנייה; כאשר פעלו בחייהם להגשמת תכליתם, היו כל אחד לחוד ואף כולם יחד בבחינת יד של אלהים. היו כאחד ממנו לדעת טוב ורע בתחום הבנייה.
ידיים אלו של אלהים הן שבנו מבנים למיניהם.
ידיים תכליתיות דומות עשו מטוסים וחלליות.
כמוהם האדם המתואר בפסוקים. רק שהוא שמע לקול תחום שלו שעניינו הקמת משפחה.
הערות: א = התחלה, ל = קשר, ה = הוא, י = יד של עשייה, מ = מים, הרבה. כל אלה משמעויות אפשריות נבחרות מתוך כמה משמעויות בודדות שמאפשרת כל אות.
אל (כזה שמתפללים אליו) = התחלה, קשר. משהו שקשור להתחלה (התחלת העולם).
אלהים = התחלה, קשר, הוא, ידי עשיה, רבות כמים.
ג, כג: וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם.
אי אפשר לאכול חיים בלי לעשות דרך. עבודת האדמה היא דרך עץ החיים.
אדני אלהים שלח את האדם לעשות את הדרך. אכלת דעת טוב ורע. הפכת עצמך לכוח. לך עבוד את האדמה של ארצך. לך עבוד בשדה. בזעת אפיך תגיע. עבודת האדמה היא דרך עץ החיים.
הערות: האדמה = אדמת הגוף.
ג, כד: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.
ויגרש: רגעי אכילת החיים הם רגעים חטופים, קצרים בזמן.
חל גירוש על האדם.
אם האדם מצליח לעשות את הדרך וחודר לגן, הוא אינו יכול להישאר בגן זמן רב מדי. הוא מגורש.
הוא אוכל מעץ החיים ומרגיש את טעם החיים בעבור הישג החיים שעשה. הוא אינו עסוק בתכליות אחרות שלקח על עצמו. הוא אינו מנצל את היותו ליד העץ כדי לאכול חיים בעבורן.
הוא אוכל מהעץ בנחת. מעריך את טעם הפרי. דרך עשה. פרי עץ החיים ניכרים בו טעמי הדרך.
הוא עשוי לשוב ולהיכנס לגן בזכות ההישג שעשה פעמים אחדות, אך בסך הכל הוא זוכה לשהות בגן פרק זמן קצר.
הערות: עץ הדעת טוב ורע נמצא גם מחוץ לגן. האדם יכול לאכול ממנו גם אחרי הגירוש.
וישכן: בלי דרך טובה אי אפשר לאכול חיים.
אחרי שהאדם אוכל חיים יש בו שובע. הוא רגוע. הוא חי לעולם. השאיר משהו אחריו. כאשר ישוב לעפר ישוב בנינוחות. רגעי ההכרה בכך שהצליח הם רגעי האכילה. הוא מתענג בהם על הישגו. הוא מסתכל על עשייתו כמה היא נאה ומשקיף קדימה על עתידה. הוא גם מסתכל לאחור; על הדרך. כתמים שלכלכו את ניקיון הדרך פוגמים לו בטעם. כתמים רציניים, משחיתי טעם, טוב שנמנע מהם. החלטותיו ברגעים חשובים ללכת בדרך ישרה מעלות בו חיוך. תורמות לטעם.
אדני אלהים קבע חוק לדרך: כדי לאכול חיים הדרך לעץ חייבת להיות דרך טובה.
כשם שהשכין את כלוב הצלעות מקדם לגן הגופני, כך השכין שומרים פנימיים מקדם לגן. הכרבים הגופניים ולהט החרב המתהפכת הגופנית מגנים על עץ החיים הגופני. על דרכו החיונית. הכרבים הפנימיים ולהט החרב המתהפכת הפנימית על עץ החיים. על הדרך אליו, שתהיה נאותה.
האדם צריך להיזהר בחצבו את הדרך מלהט רב מדי. החרב המתהפכת שומרת הדרך, אולי היא כרגע בידיו. עלולה להתהפך עליו.
הוא צריך גם להיזהר מכף ידם של רבים. הכרבים שומרי הדרך הם הכף-רבים שומרי הדרך. יש להם תנאי סף. האוכל מעץ החיים חייב שבהסתכלו לאחור כדי להתענג על הדרך, יזהה בין הידיים הרבות את דרכו שלו.
הערות: הכרבים ולהט החרב המתהפכת (הגופניים) = כלוב הצלעות. כרבים=כף רבים. האות כ עשויה להיות כף רגל. עשויה גם להיות כף יד. ארבעה וקצת סמלי כף יד עשויים לסמל את החלק האחורי של כלוב הצלעות. ארבעה וקצת הם רבים. החלק האחורי של כלוב הצלעות עשוי להיקרא כף רבים - כרבים. להט החרב המתהפכת = החלק הקדמי של כלוב הצלעות. החלק הקדמי נראה כמו חרב, שפניה כלפי מטה. חרב הפוכה, שיש לה להט. עשוי להיקרא להט החרב ההפוכה. החרב הפנימית שומרת הגן טבעה להתהפך, לפי השם שלה. על כן גם החיצונית בהשראת שם הפנימית עשויה להיקרא המתהפכת.