בראשית פרק ב מפסוק ד עד סוף פרק ג

​

להלן שיטת "האדם בארץ" כפי שחולצה מפסוקי הבריאה השנייה ובתמיכת הפרקים א עד ט.

​

הערת זכויות: חלק זה של הפירוש עושה שימוש בשני שוויונות של "רמיאל הכנעני מטורונטו" יורם שטיין: צלע = צל עין. צלם = צל מים. אופן השימוש בשוויונות והטענות לגביהם אינם על דעתו.

​

שיטת "האדם בארץ"

​

גוף האדם הוא הארץ והאדם הוא הנפש שחיה בתוך הארץ.

​

הארץ טרם ההפריה

 

הארץ במצבה הבוגר תהיה עשירה בצמחיה, יהיו בה ארבעה נהרות, גן, עצים טובים למאכל, חית השדה, עוף השמים, אדם, איש, אשה, בהמה מסוגים שונים ואף נחש ורמש אך בהתחלה היא ריקה באופן יחסי. היא פיסת אדמה קטנטנה שנמצאת בתוך איזושהי ארץ נקבית בוגרת - הארץ של האם. הארץ היא הביצית טרם ההפריה. בשלב זה אין בארץ שיח השדה ואין בה עשב השדה. אין בה עדיין השדה הדרוש לכך. שיח השדה יצמח רק כאשר השדה השכלי יהיה קיים ויומטרו אירועים על הארץ ויהיה אדם בארץ שיעבוד את האדמה ויטפח את גידולי השדה שלו. אין עדיין אדם כזה בארץ כי הוא טרם נוצר.

 

ההפריה - יצירת האדם בתוך הארץ

 

תאי הזרע של האב נמצאים סמוך לביצית. יש בהם המרכיב התורשתי של האב. מרכיב זה הוא ה"אד" והוא כמעט אדם לפי שמו. האד נמצא סמוך לארץ ומשקה את כל פני האדמה של הארץ. במצב זה אדני אלהים יוצר במכה אחת את האדם עפר מן האדמה - גרגרי אדמה מהאדמה שהושקתה באד. האדם הוא מבנה חלקיקי ביסודו שנוצר בתוך הארץ והוא הופך להיות הנפש. יש בו שילוב בין האד של האב לבין האדמה של האם והשילוב קיים גם בשמו.

​

נטיעת הלב והריאות

​

אדני אלהים נוטע גן בארץ ושם שם את האדם אשר יצר. הגן עתיד להתפתח להיות הלב והריאות.

 

הארץ היא עובר ברחם אמו

​

אדני אלהים מצמיח מן האדמה עורקיקים, ורידונים וכלי דם בכל רחבי הארץ. הארץ היא כעת עובר. היא נמצאת בתוך שק השפיר שבסיסו הוא השליה. הארץ יחד עם מרכיביה הזמניים השליה ושק השפיר נקראת עדן. אחרי הלידה הארץ תיוותר בלי השליה ושק השפיר ותמשיך להיקרא עדן. הגן בולט בחזית הארץ. הוא נטוע בחלק הקדמי של עדן והוא נקרא גן עדן. הגן הוא גם גן עקרוני וההשמה של האדם בגן התחילה את הסיפור העקרוני. בצמוד למבנה הגופני מתקיים מבנה עקרוני שעוזר לתמצת את מורכבות האדם. עץ החיים נמצא בתוך הגן. בנוסף לו יש גם עץ הדעת טוב ורע. העצים האלו הם עצים עקרוניים והם מבוססים על העצים הגופניים המתאימים. עץ החיים הגופני הוא העורקים הכליליים - העורקים שמזינים את שריר הלב. עץ הדעת טוב ורע הגופני הוא הוורידים הכליליים.

 

חבל הטבור משקה את הגן

 

ונהר יוצא מהשליה להשקות את הגן (הלב והריאות) ומהשליה ייפרד אחרי הלידה והיה לארבעה ראשים - ארבעת ראשי הלב. העליה הימנית, החדר הימני, העליה השמאלית והחדר השמאלי.  

 

ארבעת נהרות הארץ

 

בארץ האדם יש ארבעה נהרות. פישון, גיחון, חדקל ופרת. פישון הוא הנהר שסובב את הריאה הימנית. גיחון סובב את הריאה השמאלית. חידקל הוא הנהר שמשקה את החלק העליון של הארץ - הראש, הידיים והחזה העליון. פרת הוא הנהר שמשקה את החלק הנותר - החזה,  הבטן והרגלים.

 

הלידה וההנקה העתידית

 

אדני אלהים (האלהים של ארצות האדם) לוקח את האדם ומניח אותו בחזה של אמו. זוהי הלידה. ארץ האדם נמצאת על החזה של ארץ האם - המקום שבו האדם יינק וישמר את ההנקה. האם וכל מי שנוכח בלידה מצפים לשמוע את הצרחה הראשונה של היילוד. הארץ צריכה להישמע לציווי הראשון של אדני אלהים - לנשום דרך הריאות. עד עתה האדם היה ניזון מעצי ארצו אשר הזינו אותו הודות לחבל הטבור. הוא כלל לא אכל מעץ הנשימה. עתה הוא מצווה לאכול מכל עץ הגן כלומר גם מעץ הנשימה. הצרחה הראשונה מבשרת על הצלחתו. אחרי שהתחיל לאכול מעץ הנשימה מתקיימת היפרדות הנהר. הנהר משקה הגן חלקו הפנימי והקרוב לטבור מתכווץ בקצהו בסמוך לטבור וכך נפרד מהמשכו שהוא חבל הטבור והשליה.

 

אחרי הלידה האדם יונק. הוא עובד את עדן של אמו ביניקה ובכך משמר את ההנקה.

​

המוות הפנימי שאורב לאדם

​

בד בבד עם הציווי לאכול מכל עץ הגן ועל כן להתחיל לאכול מעץ הנשימה אדני אלהים מזהיר את האדם: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". ביום שתבחר תכלית לחייך חלקים נרחבים בך ימותו. בחירת תחום אחד שלך להיות התחום המועדף תפגע בתחומים אחרים. האזהרה ניתנת לפני התפתחות השכל כדי להיות תקפה גם בעת אכילה מוקדמת. האדם יכול לאכול מעץ הדעת טוב ורע גם בהיותו ילד.

 

התפתחות השפה והשכל - ינקות ילדות והלאה

​

אדני אלהים אומר לא טוב היות האדם לבדו בארץ של עצמו. אעשה לו עזר כנגדו.

​

אדני אלהים יוצר מן האדמה של הארץ את חית השדה ואת עוף השמים - את המבנים השכליים והמחשבות שמעליהם. כל מבנה שכלי כזה מובא אל האדם כדי שהאדם יחליט אם הוא מעניק לו שם או לא. הרמש ובו הנחש אינם מובאים כך לאדם. הם הדחפים והרצונות הראשוניים. האדם עשוי להעניק להם שם רק אחרי מאמץ מחשבתי מסוים. לעומתם הבהמה כולה נקראת בשמות. הבהמה היא הצרכים הגופניים של הארץ. האדם קורא בשמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה. בשדה יש מבנים שכליים נושאי שם וכאלה שבקלות אפשר לקרוא להם בשם ומעליהם מחשבות מעופפות שיש להן שם וכאלה שבקלות עשויות להיקרא בשם.

 

התחומים המדויקים של האדם - צלעות האדם

 

האדם הוא מבנה חלקיקי ביסודו שחי בתוך הארץ והוא השילוב בין האד של האב לבין האדמה של האם. הוא אוצר בתוכו את התכונות התורשתיות. יש לו עיניים ואף ואיברים אחרים והם תואמים לעיניים ולאף ולאיברים האחרים של הארץ. האף של האדם שבארץ יש לו הבשר המתאים שמתבטא באף של הארץ. האוזן שלו יש לה הבשר המתאים שמתבטא באוזן של הארץ, במראה שלה וביתר תכונותיה. לכן דמות האדם שבארץ מתוארת כדמות מוקטנת של הארץ. כל תחום מדויק שלו, כמו העין, האוזן, הפה וכן הלאה יש לו הביטוי בארץ. כאשר מסתכלים על הארץ רואים את שילוב התכונות של האב ושל האם שיש באדם אשר מתבטא בפועל בארץ. התחומים המדוייקים הם לעתים בעלי צורה מורכבת מאוד. המילה צל עשויה לתאר צורה מורכבת. עם זאת הם תחומים מדויקים מאוד. אפשר לסמנם במדויק במבנה החלקיקי - לצבוע אותם. הם "נראים בעין". על כן הם צלעות. כל אחד מהם הוא צל שנראה בעין - צלע.

 

התחום המפוצל של הארץ - התחום איש-אשה

 

התחום איש-אשה הוא תחום מיוחד. אין לו הבשר המתאים בארץ בשלמות. כדי לבצע את תפקידו הוא צריך קודם לכן להשלים את בשרו. בכך הוא שונה מיתר התחומים. התחום עין יש לו הבשר המתאים בארץ בשלמות. העין של הארץ תבצע את תפקידה. היא תראה. התחום אוזן הוא תחום שלם. בשרו השלם קיים בארץ והאוזן של הארץ תשמע. התחום איש-אשה הוא תחום מפוצל. אם הארץ היא ארץ זכרית אז יש לו הבשר הזכרי בשלמות ואם הארץ נקבית יש לו הבשר הנקבי בשלמות.

 

ההתבגרות המינית

 

אדני אלהים מפיל תרדמה על האדם, לוקח ממנו תחום מדויק (צלע) תחום הנקביות וסוגר את החלל שנפער בבשר - במשהו שאינו משנה את האדם. בכך ההתבגרות המינית מותנעת.

 

אדני אלהים בונה את התחום שלקח להיות האשה שבארץ. בכך מבוטא קיומו של תהליך התבגרות ממושך.

 

התחום איש של האדם הוא תחום הזכריות. הוא נותר בתוך האדם והוא נקרא האיש. בכל ארץ בוגרת קיימים האיש והאשה שבארץ. שניהם תחומים של האדם. לאחד מהם חסר הבשר המתאים. האיש והאשה שבארץ הופרדו כדי לשקף את היותו של התחום איש-אשה תחום מפוצל. האשה שבארץ היא זאת שנלקחה מהאדם  ובכך גם מהאיש שבארץ. בכך יש ביטוי לנטיית הארצות הזכריות להיות אלו המחפשות והמחזרות.

 

אדני אלהים מביא את האשה שבנה אל האדם ומאפשר לו לקרוא לה בשם. האדם קורא לה אשה. לאדם כבר יש מושג בשדה ששמו אשה. המושג הזה נבנה אצלו בשדה בגיל הילדות. הפעם (זאת הפעם) המושג שמובא אליו שונה. הוא מרחיב את המושג הקיים. הפעם האשה היא חלק של האדם. היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו. היא תחום שלו.

 

הנטייה הטבעית למציאת זוגיות מושלמת

 

כמו התחום עין והתחום אוזן ויתר התחומים הרגילים גם התחום איש-אשה בנוי כדי להצליח לבצע את משימתו. משימתו העיקרית היא ההתרבות. אין הכרח בהחלטה של האדם. בתחום איש-אשה של האדם קיימת מראש הנטייה הטבעית להשלים את בשרו. יש בו תשוקה מובנית למצוא התבששות - התאמה מושלמת לבשרו כמו ההתאמה בין השן לבית של השן. התחום מניע את האדם באופן טבעי לחפש בעבורו את בשרו החסר.

 

הארץ של שיטת "האדם בארץ" נעשתה בצלמם וכדמותם של הוגי השיטה. הם בנו את תיאורה ואת תיאור מרכיביה. בין היתר הם דאגו לתיאור לקיחת הצלע מהאדם ובנייתה לאשה. באופן כללי תיאורם נועד לתמצת את מכלול ידיעותיהם על הארץ.

 

שיטתם אורזת את הידע על התחום איש-אשה באופן הבא: 

 

על שום טבעו המפוצל נוהג התחום איש-אשה להניע את האדם לחפש השלמה לבשרו החסר. על שום שהצלע של הנקביות היא שנלקחה מהאדם ובכך מהתחום איש נוהג התחום איש של ארץ זכרית להיות הפעיל יותר בחיפוש אחרי הבשר החסר. הוא נוהג לעזוב את אביו ואת אמו לשם החיפוש. כאשר הוא מוצא את הארץ הנקבית שבה קיים הבשר החסר ויש הנכונות ההדדית הוא דבק בתחום אשה של הארץ הנקבית. התחומים מרגע שדבקו זה בזה נחשבים לבשר אחד. בשר התחום איש-אשה הופך שלם אז בשתי הארצות המעורבות ומשותף לשתיהן.

 

הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים

 

לארץ יש רצון להשאיר משהו אחריה. קיים בה הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים - משהו שיישאר. הרצון הזה הוא חמקמק, אך ניתן להבחין בו. לעתים הוא צץ ומרים ראש. מתגלה.

 

הרצון הזה הוא הנחש.

​

הוא קדמון בארץ. הוא מבנה שקיים בארץ עוד לפני שחית השדה נוצרת. יתכן שהוא קיים גם בבעלי חיים קדומים לאדם. הוא ערום מכל חית השדה - חופשי מאחיזת המבנים השכליים.

​

הנחש משיא תחומים

​

הנחש עשוי לומר לתחום המתמטיקה של של האדם: פה אתה יכול לעשות משהו רציני. לך על זה. יש פה משהו גדול. לא הכסף או מניע מסוגו הוא המדובב אלא הרצון לעשות משהו משמעותי.

​

לאדם יש תחומים שמתגלים במשך הזמן כמועמדים לעשייה משמעותית. הרצון לעשות משהו משמעותי מעורר את התחומים האלו להשמיע קול - לקרא לאדם לעשות את העשייה.

​

הנחש עשוי להשיא את התחום איש-אשה, את תחום המתמטיקה, את תחום המוסיקה, האתלטיקה או כל תחום אחר של עשייה שבאמצעותו האדם עשוי להצליח לעשות עשייה משמעותית - עשייה שתישאר. השאת התחום היא הבלטתו על פני התחומים האחרים. התחום קרוב אז לכדי אכילה. הוא משמיע קול רם וברור יותר.

 

האדם עשוי לשמוע לקול תחום שלו

 

האדם בוחר אם לשמוע או לא לשמוע לקול איזשהו תחום שהושא בו. הוא חופשי בבחירתו אך יכולתו היא לבחור תחומים בודדים בלבד ולעתים רק אחד. האדם רשאי לא לשמוע לאף תחום שלו אך אז לא תהיה לו ההזדמנות להרגיש את הטעם של פרי עץ החיים.

 

פה התחום - פה האדם

 

כל תחום של האדם שעניינו עשייה יש לו עיניים ידיים ופה. עיניו הם עיני האדם, ידיו ידי האדם ופיו פה האדם. ברשות האדם הוא עשוי לשלוח יד ולקטוף פרי. כאשר יאכל את הפרי יאכל באמצעות פיו. מאחר שפיו הוא פה האדם האדם יאכל עמו. תחום אינו יכול לאכול בלי הסכמת האדם.

 

גם התחום אשה זקוק להסכמת האדם

 

התחום אשה של אחרי גיל ההתבגרות בגלל היותו תחום שהופרד יש לו עיניים, ידיים ופה משל עצמו. עם זאת הוא תחום של האדם עצם מעצמיו ובשר מבשרו והוא אינו יכול לאכול דעת טוב ורע בלי הסכמת האדם. אם יזכה לאכול יהיה באפשרותו לתת לתחום איש לאכול עמו וכך גם האדם יאכל. אם לא ייתן לתחום איש יהיה חייב לתת לאדם וכך האדם יאכל מהפרי עמו.

 

עץ הדעת טוב ורע

 

עץ הדעת טוב ורע הוא טוב למאכל, תאוה לעינים ונחמד להשכיל. התחומים של האדם מתאווים אליו. הוא טוב להם למאכל. הם בעלי נטייה לחמוד אותו שישכילם. גם בעיני האדם הוא כזה.

 

המחיר שהאדם ישלם על האכילה מהעץ הוא מוות של תחומים רבים שלו. ההחלטה לאכול מעץ הדעת טוב ורע היא החלטת חיים.

 

אחרי האכילה האדם יקדיש זמן ניכר מחייו להגשמת התכלית שבחר. בדרכו לעבר התכלית הוא ישבע ידיעת הטוב וידיעת הרע. 

 

תאוה לעינים

 

התחומים לוטשים את עיניהם לעבר העץ. העץ הוא תאוה לעיניהם. גם התחום אשה של אחרי ההתבגרות לוטש עיניו לעבר העץ. עיני התחומים הם עיני האדם. התחומים משמיעים קול. קוראים לאדם לשמוע אותם. אם ישמע לקולם יורשו לאכול מהפרי.

​

​

החלק העיקרי של חיי האדם

 

​

האדם יבחר תכלית לחייו - יאכל מהעץ

​

על פי רוב יגיע הרגע בחיי האדם שבו הוא יחליט מה הוא באמת רוצה לעשות בחייו. הוא יציב לעצמו תכלית חיים - תכלית שלמען הגשמתה הוא יהיה מוכן להקדיש זמן ניכר מחייו. רגע זה הוא רגע האכילה. הוא יאכל מעץ הדעת טוב ורע. האכילה מעץ הדעת טוב ורע נעשית באמצעות תחום של האדם. התכלית היא בהתאם לתחום שנבחר לאכול. האכילה מבטאת את החלטתו של האדם על התכלית ואת נכונותו של האדם לשבוע את טעמי הפרי. בדרכו להגשמת התכלית הוא ישבע את טעמי הפרי. הוא ישבע ידיעת הטוב וידיעת הרע. מיד אחרי האכילה עיני התחום שאכל נפקחות וכך גם עיני האדם. שניהם יודעים שהם אכן נועדו לתכלית הנבחרת. התחום שאכל מסמל את המצב הזה בסמל קטן שהוא עושה לעצמו.

 

בדוגמא שבפסוקים התחום איש-אשה תופר עלה תאנה ועושה לעצמו חגרת אחרי שעיניו נפקחות בעקבות האכילה. בכך הוא מסמל שמעתה ישמור על מבושיו למען הגשמת התכלית הנבחרת "הקמת משפחה" התכלית הבסיסית המלאה.

 

האכילה מהעץ היא אירוע גדול. היא זורה מוות בארץ. תחומים רבים של האדם אשר לא זכו להיות התחום הנבחר מתים ביום האכילה. האלהים של הארץ אדני אלהים יתהלך בגן. הוא יצטרך להיות משענת לאדם. מעין וו תומכת. הוא יצטרך להרבות ולהרבות את העשייה של האדם. ברגעי משבר יהיה עליו לחזקו וכך גם בעת שובע של אחרי הצלחות. מכאן ואילך עבודה רבה מצפה לו ולאדם. הארץ כולה תידרש למאמצים. שינוי גדול נדרש בארץ. 

 

שיחת ה"אחד ממנו"

 

אדני אלהים משכיל את מרכיבי הארץ על משמעות האכילה. מהו מעמדם החדש. הנחש, הבהמה, חית השדה, התחום הנבחר והאדם הם המושפעים.

 

הנחש 

 

הנחש יתקשה מעתה להשיא תחום נוסף של האדם. הוא יאלץ לרדת על גחונו. לאכול עפר. כל אכילה של האדם מעץ הדעת טוב ורע מצמצמת את האפשרות שהאדם יאכל שוב. הזמן של האדם מוגבל וכל תכלית חיים דורשת זמן רב. כל אכילה מורידה את הנחש עוד על גחונו.

 

תתקיים איבה הדדית בין הנחש לבין התחום שאכל. התחום יחשוש שהנחש ישיא תחום נוסף. הנחש ינטור על הירידה על הגחון.

 

הבהמה

 

הבהמה היא הצרכים הגופניים של הארץ. היא אינה נפגעת תמיד. כאשר התכלית דורשת מאמצים גופניים של הארץ ופוגעת בשינה, במנוחה, בתזונה, במלבוש, בקורת הגג, במרחב המחייה, בבריאות או בהנאות הגופניות למיניהן הבהמה נפגעת.

 

כאשר הבהמה תחווה את הפגיעה באופן ממשי היא תפטיר קללות על הנחש. הוא יהיה ארור בעיניה.

 

חית השדה

 

השכל אינו נפגע תמיד. אם התחום שאכל הוא תחום ההגות חית השדה עשויה לצאת נשכרת מהאכילה. אם התחום שאכל גורם לנסיגה לעומת השכל של האדם ללא האכילה חית השדה נפגעת. במצב כזה הנחש יהיה ארור מטעמה. כאשר הפגיעה תתברר היא גם תפטיר קללות בהתאם.

 

התחום שאכל

 

התחום שאכל יצטרך לשבוע את טעמי הפרי שאכל. יהיה עלי לשבוע גם את טעמי ידיעת הרע עם טעמי ידיעת הטוב. יהיה עליו משא כבד. הוא יהיה תחום משמעותי של האדם. תהיה ציפיה של האדם לספק באמצעותו תוצאות ולהגשים את התכלית. אדני אלהים ירבה וירבה את העשייה של התחום. יחזקו להמשיך בעשייה אחרי ידיעת הרע וגם אחרי ידיעת הטוב. הטוב והרע אינם בשליטת אדני אלהים. טבעם שהם כרוכים יחד.

 

האדם

 

האדם הוא עובד אדמה בארץ של עצמו. לפני שאכל מעץ הדעת טוב ורע שיחק בשדה כמו ילד. זרע פה שתל שם. עכשיו יצטרך להיות עובד אדמה רציני שמנסה להוציא יבול נאה מאדמת ארצו. אדמת ארצו היא אדמה ארורה. הקללה עליה דומה לקללה שיש על אדמת הארץ הרגילה בעבור החקלאי של הארץ הרגילה. שתיהן עלולות להצמיח קוץ ודרדר גם כאשר עובדים אותן במסירות. כדי לגדל גידולים נאים שמהם יוכל להוציא יבול נאה האדם יזיע בשני אפיו - באפו שלו ובאף של הארץ. הישגיו הנאים שישיג יהיו לו כמו לחם אשר אותו יאכל בגאוה כמו שהחקלאי של הארץ הרגילה אוכל את לחם שדהו.

 

בדוגמא שמובאת בפסוקים האדם אוכל דעת טוב ורע באמצעות התחום איש-אשה. הוא שמע לקול התחום ובחר בתכלית הבסיסית המלאה "הקמת משפחה" כתכלית חייו. גידולי השדה שעליהם הוא עמל במשך שנים הם ילדיו. מעשיהם הטובים ומידותיהם הטובות הם כמו לחם בעבורו. מעשים רעים ומידות רעות של ילדיו יעידו שצמחו לו קוץ ודרדר בחלקותיו.

 

עבודת האדמה יש בה טעמי הפרי. יש בה טעמי ידיעת הרע עם טעמי ידיעת הטוב. האדם במצבו שאחרי השיחה נכון לקבלם יהיו אשר יהיו.

 

סמל ה"אחד ממנו"

 

בתום השיחה אדני אלהים נותן לאדם סמל שמעיד שהתקיימה שיחת ה"אחד ממנו" בעבור התכלית. אדני אלהים בעצמו עושה את הסמל בעבור האדם. הסמל מביע את מוכנות האדם לדרך. הודות למוכנות הזאת אדני אלהים יהיה לאדם מעין וו תומכת שתלווה אותו תמיד ותהווה בעבורו בסיס איתן.

 

בדוגמא שבפסוקים אדני אלהים עושה כתנות עור לאדם ולאשתו ומלביש אותם.

 

יד הוא באחיזת הוו של הוא

​

עם הענקת הסמל האדם הופך למעין יד של אלהים לדעת טוב ורע - לעשות עשייה. הוא חלק של אלהים. עשייתו תחרוג מגבולות הארץ ותהיה בשטח העשייה של אלהים. אדני אלהים שנוכח בארץ ישמש כמקום משענה של היד הזאת ויתמוך בה. האדם יהיה יד של הוא (אלהים) שנשענת על הוו של הוא (אדני אלהים).

 

דרך עץ החיים

 

אדני אלהים שולח את האדם לעבוד את האדמה של ארצו מיד אחרי הענקת הסמל. האדם התגורר עד עתה בגן עדן. עץ החיים הוא בתוך הגן. האדם אינו יכול רק לשלוח יד ולאכול מעץ החיים. הוא צריך לעבור דרך. עבודת האדמה היא דרך עץ החיים. אם יעבוד היטב עבודתו עשויה להוביל אותו לאכול חיים.

 

ההשמה בגן היא חלק מהסיפור העקרוני וכך גם שליחת האדם והגירוש.

 

הגירוש

 

אדני אלהים מגרש את האדם מהגן. אם האדם יצליח להגשים את התכלית ולהיכנס לגן הוא לא יורשה להישאר בגן זמן רב מדי. חל עליו גירוש. הוא יאכל מעץ החיים וירגיש את טעם החיים למשך זמן קצר בלבד. זהו טבעם של רגעי אכילת החיים - הם קצרים.

 

השכנת שומרי הדרך

 

אדני אלהים משכין שומרים מקדם לגן. הדרך לעץ החיים צריכה להיות דרך טובה. הטעם תלוי בדרך. על עץ החיים יש רק פירות שטעמם טוב. אם הדרך אינה טובה האדם לא יזכה להיכנס לגן. אין על העץ פירות רקובים. אם דרכו של האדם הייתה רקובה והיא ראויה לפרי רקוב שומרי הדרך ימנעו ממנו כניסה גם אם הגשים את תכליתו במלואה.

 

השומרים הם להט החרב המתהפכת והכרבים.

 

להט החרב המתהפכת

​

האדם בעת שהוא מכריע הכרעות בדרכו ונלחם להצליח צריך להיזהר מלהט רב מדי. אולי הלהט הוא להט החרב המתהפכת. בכל רגע של להט אולי החרב היא זאת שבידיו. על להט רב מדי הוא עלול לשלם באופן מיידי - החרב שבידיו עלולה להתהפך עליו.

 

הכרבים

 

האדם צריך שהדרך שהביאה אותו להגשמת התכלית תהיה שלו. כף ידם של רבים מדי אסור שתשתלט על הדרך. כאשר יעמוד ליד עץ החיים ויאכל את פרי החיים יביט לפנים על העתיד הצפוי להישג שעשה - הישג חייו. המבט לפנים יהיה חלק מטעם הפרי. אך גם המבט לאחור יהיה חלק מהטעם. דרכו שעשה תהיה הכרחית אז. בלי שעשה דרך עצמאית דיה שיוכל לראותה בבירור כניסתו תימנע מראש. הכרבים שומרי הדרך ימנעו ממנו להיכנס.

 

כלוב הצלעות

 

השומרים בנויים בהשראת שומרי הגן הגופני. הכרבים הגופניים הם החלק האחורי של כלוב הצלעות ולהט החרב המתהפכת הגופנית הוא חלקו הקדמי.

 

כלוב הצלעות שומר את דרכו של עץ החיים הגופני. הוא מסוכך על הגן כולו וכך גם על העץ שבתוכו.

 

 

המוות שאורב בדרך

 

אם האדם נכשל כישלון סופי ומוחלט בדרכו וברור לו היטב שלא יצליח להיכנס לגן הוא חווה את המוות שאלהים הזהיר מפניו. המוות הזה הוא מוות של התחום שאכל. התחום שנכשל קמל ועמו חלקים של האדם. המוות הזה עלול להשתקף בארץ כדיכאון קשה.

 

המוות הזה שונה מהמוות שאדני אלהים הבטיח. המוות שאדני אלהים הבטיח כבר נזרה בתחומים נרחבים של האדם ביום האכילה.

 

שני הסוגים האלו אינם סוף החיים של האדם ולא של ארצו.

 

השיבה לעפר

 

כאשר האדם מת הוא שב לעפר ארצו. העפר הוא הגרגירים של האדמה. בארץ האדם העפר הוא החלקיקים היסודיים, האטומים, המוליקולות.

​

​