בצלם אלהים
בראשית פרק א פסוק כז: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם.
צלם = צל מים. הפירוש עושה שימוש בשלושה שוויונות של "רמיאל הכנעני מטורונטו" יורם שטיין: צלע = צל עין. צלם = צל מים. כנען = כן עין. אופן השימוש בשוויונות והטענות לגביהם אינם על דעתו.
טענה של הפירוש: הבורא בפסוקי בריאת העולם של פרק א הוא אלהים. והאדם שנברא בצלמו הוא האדם במובנו הרגיל, האדם-ארץ. האדם-ארץ יש בו נהרות: פישון, גיחון, חדקל, פרת; יש בו עצים טובים למראה וטובים למאכל; יש בו שדה, עשב השדה, שיח השדה, חית השדה; יש בו איש, אשה ואדם; יש בו בהמה, רמש, נחש. ויש בו אלהים של הארץ, של הגוף, שנקרא אדני אלהים. האדם-ארץ נברא להיות מקום מסוים בעולם שיש בו מעין צל של אלהים. צל מטושטש, לא מדויק, צל במים. הוא נברא להיות מקום בו יש צלם של אלהים - הוא נברא בצלם אלהים. אם צל של אלהים נראים בו מרכיבי ארץ האדם, אז אלהים חייב לכלול נהרות, עצים, איש, אשה, אדם, צמחייה וכל היתר. על כן אלהים כולל את הארץ הרגילה.
גישת הפירוש: אלהים כולל את הארץ הרגילה וגם טבוע בה. הוא היקום כולו וחוק הטבע שבו. אדני אלהים כולל את ארצות האדם וטבוע בהן. הוא הארצות וחוק הטבע שבהן. כך מתקיים שהאדם-ארץ שארצו מתוארת בשיטת "האדם בארץ" הוא בצלם אלהים.
בגישה זו "הטבע הגדול" ו"הטבע של הארץ" הם שמות חלופיים הגיוניים כדי להפחית את השימוש בשמות אלהים, אדני אלהים ואדני.